עושה נעים...
לבלות עם המשפחה, עם אנשים אהובים ואוהבים,
לראות את כל המשפחות השמחות שמטיילות להן בהנאה ברחבי הארץ, את התמונות שעולות בפייס וכולם מאושרים.
והשנה הזו.. החג עושה לי בדיוק את ההיפך.
אין משפחה, אין אוהבים, פירקתי הכל!
אם לא הקטנים שלי שממלאים אותי באוויר לנשימה סביר שהייתי מתפרקת גם בעצמי.
ועוד כמה ימים "חוגגת" יום הולדת,
יום הולדת ראשון מאז הגירושין, בדרך חדשה וכה קשה..
יומולדת שכל כך חיכיתי לו והיה בי הרצון לבלות עם לא מעט אנשים..
ואז האחד שאיתו אני כן רוצה לבלות ביום ההולדת, לא מראה התלהבות בכלל
"תתכנני ואני איתך.. מה שתרצי"
למה אני צריכה לתכנן?
ביום ההולדת שלו הרמתי הפקה והכנתי מראש.
לי לא מגיע יחס דומה ? אני אפילו לא מעזה לומר "זהה"
אז כן, כל אחד והמזוודה שלו,
עומס החיים והשגרה המעיקה ..
ובאמת שהוא טרוד במליון דברים מאוד כבדים
ואני באמת מבינה.
אבל זה לא משנה את העובדה שזה כואב
למה אני עושה את זה לעצמי?
מסתבר שמאזו הוא ממש לא "רק" פיזי