פולסא דנושה

אני אוהבת אותך! 

את הבקרים המשותפים והפטפוטים על הקפה..

עד שמגיע הצהריים..

את הצהריים המשותפים והשנ"צ..

את השיחות על העתיד והתכניות הגדולות שאנו צופים לנו..

עד שמגיע הערב..

את החברים שמבקרים, ונותנים גם הם אהבה בדרכם שלהם.

אוהבת את הלילות, ההתכרבלות ושילוב הרגליים.

את ההרגשה שלך נצמד אל אחוריי.

אוהבת להרגיש אותך מתקשה כשאני מכווצת את הטוסיק שאתה מכור אליו..

♡♡♡אוהבת. פשוט אוהבת אותך.♡♡♡

שונאת את הרגע בו אני נפרדת, 

נוסעת אל התחייבויות אחרות.

התחייבויות שערכן עולה על כל דבר אחר פי כמה וכמה.

נוסעת אל המשפחה שלי!

הילדים שלי!

החיים שלי! 

ואז אתה מתרחק, גם אתה מתפנה להתחייבויות אחרות..

ונהיה לי רע כשאנחנו מתרחקים.

מאוד רע.

רע לי כששיחות הטלפון הופכות לאקוניות וחסרות רגש כי אתה בנוכחות אחרת.

רע לי שאתה לא טורח לשלוח אפילו הודעת בוקר/לילה טוב מיוזמתך.

רע לי שאני מרגישה צורך לדלות ממך מידע על איך עובר היום.

רע לי שפתאום אני אדם זר.

רע לי כשאני מרגישה כך.

רע לי לתת לך לדעת זאת.

רע לי ..

ואז נכנסת ממך הודעה..

וטוב לי..

ואז שוב שתיקה של שעות...

ורע לי..

אני חושבת שאני מאבדת את דעתי, השגרה כבר משובשת לי מדי בכדי לשים לב..

אבל דבר אחד בטוח בכל זה,

שכחתי לאהוב...

את עצמי !!