פולסא דנושה

חודשים ארוכים שאני משתדלת מאוד להתרגל לשקט...

לעיתים כה נעים לי עד שאני שוכחת את עצמי ומאבדת את תחושת הזמן..

וזה קורה כשלולו נמצא לצדי.. 

ובזמנים שאנחנו לא ממש לבד, חברים משפחה ועבודה.. 

אז.. פחות שקט.. 

לעומת זאת.. היום, שקט!

רחוקה ממנו, בשגרת חיי ה"נורמליים"... 

הסחות דעת לא קיימות, אין מטרד בראשי, אך עדיין...

הדממה הזו מחרישה לי את האזניים.

שיבוא כבר הסופש הזה... 

מחכה לדממה של הגוף בידיך.

♡דניאלה של לולו♡