ילדה, אישה.

ממה שהוא הכי נס מפניו,

ממה שהוא הכי רצה לברוח, וכנראה גם לא להרגיש..

את הכי אהבת, ורצית כלכך.

ואז,

ברגע אחד את פתאום מבינה.

כמה יופי יש בתהליכים איטיים שצומחים בתוכך..,

את מרגישה ואפילו רואה איך האנרגיה שלהם לאט לאט מתפשטת בך,

והם משלבים ידיים יחד עם השורשים ומתרחבים בסינכרון מושלם לתוך האדמה,

והם נוגעים בך בשקט מופתי עוצמתי .. ומכירים לך מקומות שתוכלי ללכת בהם לאיבוד בדיוק בדיוק כמו שאת אוהבת.

בהתבודדות קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר להערכה עצמית.

happiness is only real when shared

3>

ואם כבר לאהוב במסע הזה,

אז בגלל הדברים הקטנים.

והידיעה הבטוחה הזאת ..שתצליחו לעבור את הסערות האלה..

יחד.

<

תפוח אדמה מתוק שלי.

מדויק.

אב שכול בא לבודהה כאוב ומיוסר..
וביקש נחמה על מות בנו.
אמר האב לבודהה, מאז שמת בני אני לא יכול לאכול,
אני לא יכול לישון, אני הולך ברחוב וצועק: "איפה אתה בן יקר שלי, איפה אתה"
עזור לי , מורי.

אמר לו הבודהה,
ככה זה אבא . ככה זה עכשיו.
מה שיקר לך, פוצע ומכאיב , מביא סבל, יגון וייאוש
זה מה שמביא מה שיקר לך.

האב נדהם מדברי הבודהה והלך משם בכעס גדול
הרי מה שיקר לאדם מביא שמחה וסיפוק, ולא יגון וייאוש
ואיך יכול המורה הגדול לומר מה שאמר

מה , בעצם, אמר הבודהה לאב השכול
הוא אמר, זה מה שמתקיים עכשיו
ברגע זה ממש, אבא
פצע, כאב, סבל, יגון וייאוש
וזה מה שאתה חש
ככה זה עכשיו
ככה זה

לא אמר לו : "שלא תדע עוד צער", לא ניחם, לא אמר הבן יחזור
לא אמר הוא לא יחזור.
לא אמר : "עוד תראה זה ישתנה". " תן לזמן לעשות את שלו", "תראה חברים", "תמצא משמעות בעבודה", "יש לי תרופות לכאב", "תעשה מדיטציה", "תלך לקבוצת תמיכה", "הבן יתגלגל להיות בן אלים" , "הוא בגן עדן", "השם נתן השם לקח"

הוא לא דיבר על חלופיות הקיום,

הוא לא אמר לו כל אלה
הוא אמר לו
ככה זה עכשיו.

אתה מבקש שלא לכאוב,
להשתחרר מהאבל
ואתה לא יכול.. כי זה שעכשיו
איך לך לאן ללכת,
וככל שאתה רוצה יותר,
אתה סובל יותר,
לא רק מן הכאב על מות הבן..
אלא גם מכאב המשאלה להשתחרר מן הכאב
ומכאב כישלונה..

כי אתה לא יכול שלא להיות מה שאתה עכשיו
אב שכול וכואב.

אב יקר
זה טבע הדברים
מה שיקר לך מביא דאגה
אתה ומה שיקר לך
כך נגזר
הדאגה כלולה במה שיקר
כמו האדום ברימון
אתה רוצה בשמחת האהבה, ולא בצער האהבה.
אבל איך אפשר שמאל בלי ימין, גבוה בלי נמוך, נעורים בלי זקנה
כן בלי לא, יש בלי אין, פגישה בלי פרידה
מי שיקר לך , הוא משוש חייך , דאגה לחייו ואבל על מותו
אי אפשר אחרת.

אבל, אב יקר
אמר עוד הבודהה,
אתה יכול לדעת אותם עד תום
את הכאב, את הדאגה , את הצער -שהם כאן ועכשיו כמו הגשם,
כמו כפות הרגליים
דע אותם ללא שיור
ואתה חופשי מהם.

ואז , אב יקר, היגון הוא גם שחרור
כמו השמחה, כמו הפחד, כמו הריקוד, כמו החלום
אלה וכל השאר כמות שהם, יצירי הבריאה
החומרים שמהם הכל עשוי- חופשיים לבוא, חופשיים ללכת

ככה אמר לי הבודהה"
(מתוך "כך שמעתי" -של יעקב רז)

היא פשוט כלכך שונה..

בתוך כל אותו הדבר הזה.

עשה בי שקט.