בימים האחרונים נהנתי לכנות אותך בלב שלי, החובל/המשיט/הספן. מתווה הדרך לאניה שאיבדה דרכה בלב ים ועל אחת כמה , כזה שהאמנתי שלא יתן לסירה קטנה לטבוע, שיוביל אותה אל חוף מבטחים. אך לכל משיט מהירות הקשר שלו, כיוון הרוח הסוחפת ועוצמת הגלים המתנפצים.
הפעם, הלילה, הרוח הצילה את הקטנה והחזירה אותה בכוחות עצמה אל שערי הנמל. הלילה מת הספן.
הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע עוברת
רגע נסגרת
בין שערי הנמל
יש ניחוח ערק
ורשתות קרועות
שיר אהובת הספן הנשכחת
שיר הנשים המחכות
הוא לא ידע
איך היא קנאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חכתה בלילות
רגע לא בטוח
מול מפרש רטוב
זעם הרוח
מכה את המים
את לב הנשים על החוף
נר אחד ברוח
שאינו כבה
דולק בחלון
שתאר ג'ורג' אמאדו
הים האכזר ההוזה
הוא לא ידע
איך היא קנאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חיכתה לו בלילות
הרוח שוב מוסרת
הודעה לים
רגע שותקת
רגע מספרת
הלילה מת הספן
הוא לא ידע
איך היא קנאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חיכתה לו בלילות
(ריטה)