ארבע ההסכמות. ספר שכתב דון מיגל רואיס. ספר שאני חוזרת אליו כל פעם מחדש.
את הספר הזה קיבלתי בתאריך הזה של היום, בדיוק לפני 14 שנה, כשאיבדתי את חיי לראשונה. כשניתנה לי הזכות לחזור אליהם, הוא היה הדבר הראשון שפתחתי והחלטתי לאמץ אל תוך חיי .. ומאז, רק מבינה ! והכתוב בו נכון בכל תחום בחיינו, אך בעיקר כאשר אנחנו חיים מתוך צורך, ולא משנה מאיזה צד, בקשר של שליטה.
(ובחירת השיר... אין להניח הנחות. היא לא קשורה, היא פשוט תואמת את הזכות שקיבלתי לפני 14 שנה)
אז בוחרת היום לתת במתנה, את ארבע ההסכמות :
אנו מנהלים את חיינו על פי "הסכמים" כאלה ואחרים שעשינו במודע או לא עם עצמנו, עם הסובבים אותנו, עם הבורא או כל מקור אמונה אחרת שלנו, כל דבר שאנחנו יודעים או פועלים על פיו, הוא בעצם "הסכם" שבחרנו לעשות. ההסכמים האלה הם האמונות המגבילות שלנו, לטוב ורע. הם החסמים שלנו, הם זורעי החשש, ההססנות, הם הפחדים שלנו. אם נאמץ את ארבע ההסכמות, נוכל לחיות חיים שלווים יותר, מאושרים יותר, בשליטה ותחת שליטה, ממקום בריא יותר.
ההסכמה הראשונה : טוהר המילה -
מילה היא בעלת עוצמה, כוח ויכולת לנהל את המעשים וההתנהגויות שלנו. אדם השולט במילותיו, שולט בהתנהגותו ואדם הבוחן את מילותיו פועל מתוך שליטה.
אדם היודע לברור את המילים אשר הוא שומע, יודע לברור את ההשפעות עליו, יודע לבחור ללמוד את סביבתו בעצמו, לקבל את מה שיש לעולם להציע לו ולנהוג לפי אמונותיו וערכיו באופן שלם ומושלם ללא השפעת האחר ולפעול לפי האמת שלו ולא לפי האמת היוצאת מפיהם של אחרים.
בשמירה על טוהר המילה אין האדם מדבר לשון הרע או מילות זדון ובכך אינו מביא אותן אל עולמו.
מילותיו של אדם משקפות אותו הלכה למעשה וגם כאשר מילות הרוע מכוונות אל האחר הן בעצם מעצימות את האנרגיות השליליות אצל הדובר ובכך פוגעות בו.
לעיתים מילים אשר מאחוריהן אין כוונה אמיתית, יכולות להשפיע על האחר ולשנות את חייו לרעה ובאופן בלתי מודע ולכן עלינו תמיד להיזהר בלשוננו ולהקפיד על שמירה על טוהר המילה.
ולדבר תמיד מתוך כוונה טהורה. לא להסתתר מאחורי סיסמאות או הגיגים שמיועדים לתת לנו "דרך קלה ליציאה".
ההסכמה השניה : אל תקחו שום דבר באופן אישי -
כאשר אנו לוקחים דבר, כל דבר, באופן אישי, למעשה אנו מסכימים עם הנאמר ולמעשה מקבלים אותו. עלינו להבין שמעשיו / אִמרותיו של האחר קשורות בו ולא בנו וברגע שנוכל להבין זאת יהיה לנו קל יותר לקבל את עצמנו, ההבנה שהמגרעות הן של האחר ואינן משליכות עלינו, יקלו עלינו את הקבלה העצמית שלנו, המודעות שלנו למי אנחנו לטוב ולרע, ללא אשמה וללא ביקורת עצמית נוקבת. כל אחד מאיתנו חי ובונה לעצמו את החלום האישי שלו ובהתאם לכך הוא מגיב. רק כשאנחנו רואים אנשים אחרים כמו שהם, מרשים לעצמנו ללמוד את ה"אני האמיתי של האחר" ולהכיר אותו באמת, רק אז אנחנו לא יכולים להיפגע ממה שהאחר אומר או עושה ולהבין שרק אנחנו הם אלה שפוגעים בעצמנו ורק אנחנו הם אלה ששולטים במצב.
ההסכמה השלישית והחשובה ביותר בעיניי : אל תניחו הנחות -
כאשר אנו מניחים הנחות, אנו מאמצים אותן ומקבלים אותן כאמת ולבסוף פועלים על פיהן. כאשר אנו לא מניחים הנחות, אנו פועלים יותר לצורך הבנת המצב, אנו סקרנים יותר ושואלים יותר ובכך פתוחים יותר ומאפשרים לעצמנו לראות תמונה רחבה יותר ואמיתית יותר. אנו מאפשרים לעצמנו קבלת מידע רב יותר ותקשורת טובה יותר. רוצה לדעת משהו ? - תשאל. רוצה להבין ? תחפור, תחקור וכך תכיר את התמונה השלמה. כך תעביר את השליטה המלאה לידיך. כל מאבקי השליטה שקיימים בין בני אדם , ואיבוד השליטה או האמון בין הצד השולט לצד הנשלט, קשורים להנחת הנחות ולקיחת הדברים באופן אישי. עלינו לקבל את השליטה, או לבחור למסור אותה, אחרי ששאלנו , חקרנו ומצאנו מה נכון לנו. ולא מתוך תמונה, חלום, סיפור עבר או ההתנסות קודמת שעל פיה אנו מניחים מראש איך הדברים קורים או עלולים לקרות.
ההסכמה הרביעית : עשו תמיד כמיטב יכולתכם -
על האדם לעשות תמיד כמיטב יכולתו, לא יותר ולא פחות.
כך לא יסבול מרגשות אשם ותסכול על שביצע פחות ממה שיכל לשם ההצלחה ולא יותר ממה שצריך ובכך החליש את עצמו.
אם יעשה פחות ממה שצריך הוא עלול לשפוט את עצמו על שלא עשה מספיק ופספס כל זכייה שניכרה בדרכו. ואם יעשה יותר הוא עלול להתיש עצמו ובכך להתרחק מהמטרה לשמה הוא פועל ושוב לפספס. אך חשוב תמיד לזכור : "ככל יכולתנו" היא מצב נתון ומשתנה, תלוי רגע, בו ניתנת לנו הבחירה לעשות מחדש. ומחבר הספר סיכם ואמר : "אם תעשו כמיטב יכולתכם, לא תהיה לכם סיבה לשפוט את עצמכם, ולא וכך תימנעו מעינויים והצלפות עצמיות"
מתנה מ betty❣️
