סופר גירל או סופר נובה ?¿

נהנתי מהבילוי עצמו. נהנתי מהחברים, מהצחוקים, מהאוירה. נהנתי להיות יפה ומחויכת. נהנתי שמתחילים איתי. נהנתי להיות מחוזרת.
אבל חזרתי מתוסכלת.
כמעט ושלחתי לך הודעה באמצע הלילה. רציתי שתתקשר, רציתי לספר לך שחזרתי הביתה כל כך מתוסכלת. כל כך נזקקת. כל כך צריכה.
לא אותך, 
סשן.
כי וממזמן כבר לא מחכה שתהיה שלי. וכבר לא מצפה להיות לך, לילדה שלך.
אבל כל מה שעבר לי בראש זה לבקש ממך. שתשסן אותי, שתרסן אותי, שתמשוך אותי לקצה, שתזיין אותי.
אבל לא עשיתי את זה.
כי אם יתחיל איתי עוד ונילי , אני אשתגע. ולהתפזר כאן  וכאלה... לא בא לי, זה לא אני ואפילו מרתיע אותי.
אבל לא עשיתי את זה, לא שלחתי ולא ביקשתי. לא את זה. 
סתם הרגשתי צורך עכשיו לשתף אותך ב"כאב בטן" שלי. ובטח עוד אמחק את ההודעה לפני שתקרא. כי אני לא מספיק אמיצה בשבילה.

If you knew how hard it was and how long it took to rebuild my little universe of pease and happiness, than you would understand why im so picky about who i allow in my life