את הבית הראשון איבדתי כשהוא אבד מחיי . ונשארתי שם, באותו הבית, עד שהגיעה זכותי החוקית לקום וללכת. חיפשתי פה ושם, ניסיתי , התנסתי, רציתי להיות שייכת. עד שלבסוף חייתי לא חייתי תקופת חיים, בין קירות שבחרתי שיהיו הבית שלי. וכשהם חנקו עליי, חיפשתי שוב לברוח. ניסיתי לשנות אותם, לצבוע, לקשט, לארח.. העיקר להיאחז. ובין אותם קירות שבחרתי לשלי, לשלנו, בניתי בית לאחרים, הענקתי בו חיים ובית חם מכיל ואוהב עבורם.. אך לא בשבילי.
ונחנקתי. מתתי . ושוב נאלצתי לברוח. להציל את עצמי ולחפש את הבית שלי. אז התחלתי את השנה במתנה הראשונה לעצמי וויתרתי מתוך בחירה על הבית שלי. וחזרתי.. אל הבית הראשון, בתקוה שיהיה לי עוגן, חם ומכיל. וחיה בו כזרה, מחפשת מפלט ולאן להיות שייכת, רק שהפעם אין לי לאן לברוח והבית שוב היום נשמט.
אז בשנת המתנות שלי, מבקשת לעצמי, שהשנה אבנה את הבית שלי. לעצמי. עבורי ועבור ילדיי, לתמיד.
שנת המתנות של Betty❣️