פעם היינו מדברים בשירים.
השיר הראשון שמתנגן ברדיו כשנכנסים לאוטו היה מלווה אותנו כל היום.
הבוקר היה נפתח ב"תחרות" מי ישלח/יקבל שיר ראשון.
חיפשנו משמעויות במילים,
אולי רמז על מה שצריך לקרות ? אולי נסיון להבין אותנו, ולפעמים פשוט סתם חיפשנו מקום להיאחז בו ולהתנחם יחד.
ותמיד, עם שיר.
כשהניצוץ נדלק בפעם הראשונה ידענו שיש שיר שנשמע לאורך כל היום,
כשנישקת אותי לראשונה, מייד הצמדת שיר.
כשאזקת אותי למיטתך בפעם הראשונה ידעתי שהשיר ברקע יהיה עבורנו לזיכרון.
כששמרנו את הסוד שלנו,
כשקהל שלם סביבנו, תמיד ידעת לנגן לי פתאום שיר.
כשברחנו מהם אחד אל זרועות השניה (ולהיפך) תמיד קודם מצאנו שיר.
כשברחנו ונעלמנו אחת לשני (ולהיפך), המשכנו להעביר מסרים בשירים.
עד שזה נגמר.
והיום, יודעת שמשהו קרה, כי אחרי כל כך הרבה זמן של דממה
בחרת לשלוח שיר.
ועכשיו רק צריכה להחליט אם לשלוח לך שיר בחזרה.
Betty❣️
