סופר גירל או סופר נובה ?¿

5.1

יותר מ 25 שנה עברו מאז שהכרתי אותה. אותם.

שתינו אהבנו אותו, קודם היא, אחר כך אני. כל אחת בתורה. כל אחת בזמן שלה.

היא ליוותה אותי ואותו כשמצאתי את המקום שלי ולמדתי להיות b הקטנה, שלו. 

כשהוא נמוג מחיינו , ניסינו יחד לשמר את זכרו. אבל הכאב היה כל כך עמוק והיא שהתאבלה עליו בדרכה, לא יכלה להכיל גם את האבל שלי. כשנפגשנו אחרי שנים, קינאתי בה. היא, כבר לא סבלה מהאובדן שלו. הרבה לפני שהלך נתן לה את ברכתו להמשיך הלאה. וגם, השאיר לה מזכרת חיה. והיא המדהימה, שזיהתה כמה חסר לי חיבור, שיוך וצורך, אספה אותי בחיבוק ענק ואמרה... בואי, יש כאן כלוב נפלא. תשתחררי מהעבר ותני לעצמך להרגיש בו חופשיה. וכך בגלגול הקודם הגעתי לכאן. בטי באותו השם אך בגרסה אחרת, בטי עצורה, ששתקה שנים ובעיקר צפתה, גם בה. 

חוץ, מטקסט אחד צועק, טקסט שמדבר אותו ונכתב ב 5.1, יום השנה שלו.

טקסט מלא ברגש על אותו האדם שקיבל עלי את מלוא השליטה, על האדם שלימד אותי מה זה דאדי, גם בלי שאקרא לו כך, על האדם שידע לגרום לי להרגיש הקטנה הכי גדולה. על האדם שלימד אותי כמה הנאה יש בכאב שמגיע מאהבה. על האדם שהוכיח לי שבדס"מ יכול להיות זוגי וחייב להיות מלא רגש ומחייב, גם בלי שאדע או אכיר את המושג בדס"מ, רק ארגיש כמה הוא נפלא.

וכשהרגשתי שהכלוב סגר עליי ושהחופש מתרחק ממני, החלטתי שמספיק ושהגיע הזמן לצאת מכאן ולסגור את הפרופיל. 

שיתפתי אותה והיא ביקשה "רק תשאירי לי את הטקסט בבקשה" וכך היה.

השנים חלפו והיא נעלמה מחיי. 

ואני...חזרתי לכאן, בטי הנוכחית, בטי שונה. וכבר כמעט שנה, מאז שהגעתי, מחפשת אותה. לפעמים בטוחה שמצאתי, לפעמים בטוחה שנעלמה. 

עד היום -

ה 5/1, יום השנה, שלו. כי הטקסט שלי הופיע פתאום מולי, פה, אצלה. 

ודווקא היום, מכל הימים בשנה. ביום בו הכי אני זקוקה להארה, להכוונה לחיבוק ולחבר טוב, זה הופיע.

כנראה שאתה עדיין שומר עליי בדרכך.

תודה, אוהב אותך לנצח ותמיד b הקטנה שהיתה שלך.