מתי זה ירגע בי ?
מתי זה יפסיק לגעת בי ?
כל יום שעובר אתה פוגע בי יותר. חושבת לעצמי, אולי היה עדיף כבר קודם.
ראש טמון באדמה, עיניים עצומות,
לב שלא מאפשר לעצמו לכאוב
ובלי מחשבות.
אני שפחה שתבעה את חירותה ולא יודעת מה לעשות איתה.
ובזמן שנתתי לך את כל כולי ואתה ראית בי כפויית טובה, בחרתי לברוח ולהעניק את החופש שלי לאחרים, גם אם זה לרגע, עד שאצטרך להתמודד איתך.
ועכשיו, יש לי חופש מוחלט
ממך,
מאחרים,
ואני לא יודעת מה לעשות איתו החופש הזה.
ובכלל זה חופש זה ? אין בו אמיתה אחת כי ממשיכה להיפגע, מאחר(ים)
וממך.
מאחר(ים) כי נשארתי בכאוס גדול. כי חוויתי פגיעה שבלבלה אותי ותחושה של נטישה, בדיוק כשהייתי צריכה עוגן, כדי לא להישבר בזמן שעזבתי אותך, כדי לדעת לקבל את החופש שלי באהבה. מאחר(ים) כי לא ידעתי להכיל את האגו שלי שנפגע בגלל הויתור עלי ועל מה שיכול היה, להיות עבורי. כי לא יודעת להתמודד עם המחשבה שלא רצו(ה) מספיק, לאהוב אותי בחזרה. כי התמודדתי עם הפחדים בדיוק כשהייתי צריכה תמיכה. כי הייתי צריכה שִׂמְחָה.
ממך, בדיוק ההיפך.
כי אתה עוד אוהב, מעולם לא ויתרת. אמנם המשכת הלאה לחוויה הבאה, אבל במילים שלך מולי, במעשים שלך כלפי אתה ממשיך תמיד לייצר פגיעה. עֶצֶב.
ממשיך להציב אותי במקום קטן ולא מרצון שלי או בחירה. קטן ובזוי, שפחה שהטמעת לאורך השנים בדי-אן-איי שלה את זה ולא יודעת איך לבחור בחופש שלה.
שפחה שלומדת היום לגעת בעצמה.
שבת שלום, Betty❣️
