אתמול היא גילתה לי בכאב שהיא מתגעגעת. שאלתי אותה לָמָּה לְמָה לְמִי ? הרי עברו 3 חודשים מאז שהוא חיבק אותה פיזית בין ידיו. מאז ששאלה אותו 'ילדה של מי אני' והוא ענה תמיד שלי ובלבל אותה. מאז שהיא ביקשה ממנו, תדאג שבאמת זה יהיה כך ותהיה גם אתה שלי בבקשה. אבל זה לא קרה. והחיבוק המנטלי שלו עדיין היה הדוק סביבה, עד שהרפה ממנה לחלוטין ונעלם מעולמה.
והיא יודעת שהוא לא היה ראוי לחבק אותה
אז איך זה שהיא עדיין מתגעגעת ? ולמה כשהוא קופץ לה כאן בצד (כי 'נמחקה' לו ההתכתבות ההיא, הכאובה) היא עדיין מחסירה פעימה ??
היא לא מצליחה להבין, לָמָּה לְמָה לְמִי היא מתגעגעת ?? לזה שרצה אבל לא רצה מספיק ? הרי היא לא תשכח את המשפט הזה עד יום מותה.
למה היא מתגעגעת ? לזה שאמר לה 'כמה עוד אסע' כי היה מותש ממרדף אחרי אחרת ולא התכוון אליה ? לזה שראה בה 'אופרציה' בכל פעם שרצתה להיות קרובה ?
למה היא מתגעגעת, לדאגה שאפפה אותה כשהיה חולה אך כשהיא עברה ניתוח זה ברח מראשו ? לזה שתמיד פינקה והעניקה לו מליבה ובמחשבה רבה, אך הוא בחר לתת לה את הדבר היחיד שהיא אלרגית אליו ולהסיר מידו את הסימן שלה. למה היא מתגעגעת, לזה שכל כך רצתה לשמח ביומו אך חירב את שלה ? למה היא מתגעגעת, למבט המתעלם שלו במבוך בזמן שהוא עם אחרת והיא חולפת מולו צופה כואבת ? למה היא מתגעגעת ? לזה ששיחק ולא רצה את אהבתה, את המסירות שלה ?
למה היא מתגעגעת, לזה שאמר שהוא חבר אבל לא נמצא כאן בשבילה אך עדיין מבקש שתשמור על עצמה ?
נזפתי בה אתמול. הראתי לה שלמרות כל הקושי שהיא חווה, היא צריכה למצוא את המשענת בתוכה. להסתכל על כל הטוב שיש לה ויצרה לעצמה מאז, על החוויות שהיא צוברת, החלומות הקטנים שגם אם חלמה שתתנסה בהם איתו, עדיין הם שלה והיא מגשימה.
היתה לנו שיחה קשה אתמול. לי ולה. שיחה על געגוע. שיחה על כמיהה. שיחה על הבנה שהיא רק צריכה חיבוק נכון וחיבור מהלב שישכיח כל געגוע שמטלטל את עולמה.
