אז מה קורה בקאנטרי?
אז איך אזהה אותך, שאלתי אותה? 'חולצה כסופה' היא ענתה. ואת? 'שמלה קצרה שחורה', עניתי. ובכלל, הרי אנחנו לא ממש מכירות, שני משפטים בצ'ט בסך הכל. שווה לקחת סיכון ולהיחשף?? נו טוב.. אני בשמלת מיני שחורה, יהיו באולם כמוני לבושות ככה לפחות עוד 10, מה הסיכוי שהיא תזהה? ובכל זאת זה קרה. החיוך הכובש שלה הסגיר אותה מייד, לא יכולתי שלא לחייך בחזרה, היא עטפה אותי בחיבוק חם והסוד התגלה. אחרי כמה דקות של מבוכה, קצת פרטים יבשים ובדיקת גבולות גזרה, מרגיש פתאום כאילו מכירות חיים שלמים. בין מנה למנה הטלפון שלי מצלצל. היא מזהה את השם על המסך ולא מאמינה. 'די... אני מכירה אותו. שניםםםם, ואת?' אני מספרת לה איך כמה שבועות קודם שלחתי לו הודעה קצרה... 'תאשר, אולי תזהה אותי מפעם' ושעה אחר כך כבר אחרי קפה ושאכטה ואין דרך חזרה. קצת אומץ וכל הקסם התחיל. בדיוק בזמן שהכי הייתי צריכה. פרספקטיבה גברית על העולם, על בדסמ ועליי.
ואז נפתח ה'קאנטרי' ובאותו היום השתנו חיי. נכנס לתוכם משהו חדש, אמיתי ומיוחד. פוסטים שלמים יכולים להיכתב על השעות שאנו מעבירים יחד בקאנטרי, על הבקרים שנפתחים בעדכוני מצב, שיחות הוידאו המצחיקות, הארוחות, הבילויים, הפתיחות, הדאגה, הקרבה והאהבה (כן, אני אוהבת אתכם ויודעת שגם אתם אותי!!!), על ניקובי הכרטיסיות לאורחות של המנהל וביקורי אורחים משלנו, שחיות ליליות וטי.וי אל תוך הלילה, אבל היום אני בוחרת לכתוב על חברות אמיתית. כזו שנרקמה בטבעיות. תמיד אמרו לי שחברים אמיתיים מתגלים בשעת קושי, אתם קיבלתם אותי מפורקת לחתיכות, בשעה הכי קשה שלי. לימדתם אותי שאפשר לאהוב אותי גם ככה והראתם לי שלא משנה מה, אתם כאן. איתי בכעסים שלי, בעצב שלי. הכלתם את כל הפחדים שלי, את כל רגעי המשבר שלי. הצבתם מולי כל מראה אפשרית, לא שפטתם, לא ביקרתם, פשוט הייתם שם בשבילי. גם בלי להכיר או לזכור, את בטי של לפני, זאת שמלאת אנרגיות ושמחת חיים. פשוט עשיתם הכל כדי להיות שם בשבילי, עד שהיא תתעורר ותצא בחזרה. ואני יודעת, לא פשוט להכיל אותי. במיוחד לא במצבים האלו, שהבאתי איתי המון תסכול ודמעות. אבל אתם, בשלכם, אמרתם כל אחד בדרכו, 'אנחנו כאן, לא עוזבים אותך, המנוי בקאנטרי הוא פור לייף'. מבלי ששמתם לב, הכלתם בצורה שהיא לא רגילה, הצבתם בפני אתגרים קשוחים, לא ויתרתם לי. כל מראה ששמתם מולי ערערה אותי אך לבסוף הצמיחה. והימים הקשים הפכו לנעימים יותר, מצב הרוח השתפר, שגרת החיים השתנתה לטובה, דברים מסתדרים והבילוי בקאנטרי הפך להרגל, לשגרה, לבית. מנהל הקאנטרי ושתי מנויות זהב.
שנת המתנות של Betty❣️והמנוי בקאנטרי הוא אחת הטובות שבהן.
