לפני שנה. 14 בספטמבר 2023 בשעה 8:16
שעה חלפה מאז שקמתי. התעוררתי מחלום. אולי באמת הגיע הזמן שאקיץ משברו. ובחלום, עומד בפתח החזק שביקשתי לעצמי ובידו פרח.
'אמרת שהאגרטל ריק, זוכרת? אכנס ואמלא, לכבוד החג'. המומה מבואו, נלחצת, מבולבלת... רגע, תן לי רגע, אתלבש לכבודך, אסיר את הפיג'מה הילדותית, אכין את גופי ואתקשט בשמלה של אישה לכבודך, אני לוחשת למולו בחלומי.
'אבל מה אתה עושה כאן? הרי סגרת את הדלת ממזמן'. אני כאן, בעניין. תובע את שלי. חונך, מחדש, משאיר סימן.
והקשיים? אני שואלת... -נתגבר, והגבולות? נחצה יחד, נתמודד. רצית שנדבר, הגעתי עד לכאן.
הטלפון מצלצל, מתעוררת ועונה, קריאת השכמה עם משימות לבוקר שלפני תחילתה של השנה החדשה. מקיצה מהחלום, מעכלת את שברו. אתה לא כאן, אתה לא בעניין.
והאגרטל... יתמלא. פרחים אפשר לקנות בכל פינת רחוב היום, לא צריך לחכות שיגיעו עד אליי.
