סמטת הרחוב
ילדה מתהלכת
עקביי הנוקשים נשמעים לבדם
זמן עלטה.
אתה קרוב,
אני יודעת
מריחה את שובל הבושם שלך סביבי
את הבל נשימותך הולם בעורפי
לעצור או לחכות שתמצא אותי?
ידך האחת לופתת את ידי,
התיק נשמט
רגליי כושלות
לא מעזה להסתובב
יודעת שזה אתה.
מרגישה את גופך נצמד אליי
בטוחה
מוגנת.
השמלה מופשלת
שדיי נמחצים לקיר וידיי מורמות.
איברך המזדקר חודר לגופי
מזכיר לי שאין מקום, סמטה או בית
בו אני אני חופשיה ממך.
אתה פורש ידי לצדדים כזוג כנפיים עצומות
מרגישה איך גופי נוסק באויר בעודך בתוכי. מרחפת מנותקת מהקרקע, מחוברת לגופך, מחוברת לחלום.
אתה מציף אותי בחום שנוטף על ירכיי
רגליי נסגרות ולוחצות, מסרבות לשחרר.
אני עדיין מרחפת אבל גופי כבר על הקרקע
שמוטה לרגלייך
ידך מונפת
סוטר ללחיי
לופת את תלתליי ומושך את פני אליך.
שפתותיך קרובות למגע
ממלמלות אך איני שומעת את קולן,
יודעת שכל מה שיוצא מהן עכשיו הוא הצהרה, אתה מבהיר, אני שלך.
מתרוממת, מסדרת את השמלה, אתה מגיש לעברי את התיק ושואל, רעבה? נאכל משהו בדרך הביתה?
לא הצטלמנו בסמטה.
Betty❣️