סופר גירל או סופר נובה ?¿

רצף של סיגריות וקפה. יושבת במרפסת, רחובות ריקים, גם הראש. לא מבחירה, פשוט מחוסר יכולת להכיל את הנורא מכל שקרה. תכתבי, תפרקי, תתפשטי עד הסוף. תוציאי ותקיאי הכל על הדף, זה יעשה לך טוב. אבל בשביל לכתוב, אני צריכה לחשוב. על הילד הפרטי שנמצא על מדים, על הקטנה שצריכה לבחור ביני לבין אבא שלה, על ההוא ששומר עליי ועל המדינה רחוק מכאן, על זה שרץ ממקום למקום לעזור, על הפוסט-טראומתי שהשארתי מאחור, על החברות שאין להן יום ולילה עד שהילדים יתנו אות חיים,
ועל כך שאין לי נחמה להציע להם בכלל,
אז יושבת במרפסת. כל היום סיגריות וקפה. בנסיונות עגומים לא לחשוב על כלום ולהצליח לשמור על אופטימיות ואמונה.