קלישאות
בתוך הראש שלי יש עולם שלם, של דמיונות, מחשבות, אגדות 'happly ever after', רשימות, אהבה, תשוקה, סיפורים שמספרת לעצמי, רומנטיקה, זרע לבטלה.. חלקם הקטן יוצא גם פה, הרוב נשאר בראש או ממלא דפים במחברות. מה לעזאזל עושים עם כל זה? כמה מתוך זה אני יכולה באמת להפוך למציאות חיי? זה אפשרי בכלל? נורמלי שזה בכלל מעסיק אותי? טוב..לא כל היום מתעסקת רק בזה. יש בית, ילדים, עבודה ושמחות אחרות. כן, שמחות. כי גם הקושי משמח אותי. גם אותו בסוף מעבדת לאיזה סיפור רומנטי או קלישאה.
וה'קלישאות' האלו, איך הן משתלבות בתוך כל הבדס"מ הזה אם בכלל? . דיברתי עם חבר מכאן, מרגיש שהוא שונה. 'עוף מוזר' בנוף, כי שנים שהוא לא מוכן להתפשר על הקלישאות שלו (שונות משלי, אבל עדיין...) ומוצא את עצמו בלי, נותן להן לחיות רק בתוך הראש שלו. אז ככה זה אמור להיות? לא יודעת, מקווה שלא, לא רוצה להתפשר. ולשם שינוי לא מבטיחה ולא מתחייבת. גם לא מצפה, מחפשת, שואלת, מתעניינת, תוהה, מחכה או כואבת.
הימים האלה של פורים עוררו בי את הקלישאות. לרגע הרגשתי כמו מלכת אסתר, ילדה אבודה שעולם שלם מונח על כתפיה והפעם היא תובעת את שלה ולא מוותרת עליו מראש. ומה לא נאמר על מלכת אסתר? הדוד (אולי שולט??) שמתווה לה את הדרך? מלך שאותו היא מנהלת בעורמה (היא בראטית, סוויצ'ית או אולי שולטת במהותה?) שונאי עמה איתם היא מתמודדת (אוסף ה'נשמות הטובות' שמנפצים כל קלישאה ותמיד טוענים ששליטה ואהבה וזוגיות זה רק באגדות) ובסוף... האמת שלה מנצחת, למרות הסבל, הדרך שבחרה הובילה אותה להתגשמות והקלישאה הפכה למציאות לא מדומה. אז הפורים הזה בחרתי להיות מלכת אסתר. בלי כתר, מלך או שולט, רק עם אמונה שהקלישאות שלי הן הדרך הנכונה ובה אני אמשיך לצעוד עד להתגשמות מלאה.
Betty❣️👑