לפני 7 חודשים. 31 במרץ 2024 בשעה 17:08
כבר הרבה זמן שזה חסר לי, לא מצליחה לדייק מה בדיוק.
החיבור הזה בין אהבה וכאב, הוא בלתי נפרד אצלי ותמיד נראה לי כל כך מדויק עבורי וכל הזמן כמהה אליו. מאמינה באהבה, חולמת עליה, שואפת אליה, וכרגע גם לומדת להתמודד בלעדיה.
אבל מתגעגעת לכאב.
לתחושה הצורבת על העור,
לאדרנלין שזורם בכל הצלפה,
לתחושת הריחוף כשאני כפותה ואזוקה,
לנשימה העמוקה כשאני חנוקה ושחרור האנדורפינים שמגיע בשילוב החדירה והמגע.
והגעגוע לכאב, הוא עוצמתי והוא פוגש אותי הרבה היום. מעורר בי חשקים ורצונות, מציף בי יצרים
אבל גם מציף בי פחד.
פחד ישן מהלא נודע, ממה יהיה הלאה ומתי יגיע שוב, אם בכלל, הכאב המענג הזה אל תוך חיי.
פחד לכאוב בלי לאהוב
או לאהוב בלי כאב,
ופחד להסכים ולהתפשר על כאב ואושר זמניים ולא מדוייקים.
ובתוך כל הפחדים ועליהם, מנצח הגעגוע לסימנים, לסימון.
Betty❣️
