זהו, הפסח כבר ממש כאן. הבית מצוחצח, עם רוב הבישולים כבר סיימתי וכל שנותר לי בעצם זה רק לנוח וליהנות מהרגע.
"את מאושרת מחייך, בטי?" הוא שואל אותי פתאום והאינסטינקט הראשוני צורח כן! תראה איזה יופי הכל הסתדר, תראה איזה יופי כל דבר במקומו - הילדים, הבית, העבודה.. הכל. ניקיתי מעליי כל מה ומי שהיה מיותר בחיי והנה הגיע פסח שאם לא המצב הנוראי במדינה, 🎗, אז גם הייתי אומרת לך שהחג השנה שמח עבורי במיוחד לעומת התקופה האחרונה.
אז מה, למה לא ישר ענית אם זה האינסטינקט??
שאלה טובה, כי בכל זאת משהו חסר, עדיין לא כאן.
מה חסר לך כל כך? מה את רוצה??
כל זה, זה בטי האמא, הקריירה, האישה. עכשיו, עכשיו אני רוצה לתת לילדה שבי מעוף, לפרוח, להתחדש. רוצה לחוות תחושות חדשות, של תשוקה, התמסרות, שייכות. אליו. להיות חלק ממשהו "גדול" יותר, לפרוס את הכנפיים שלי, תחת החסות, שלו. לחלוק את האושר הזה איתו. להרגיש גאווה במה ובמי שאני, מולו. להיות הילדה שלו.
והוא, מי ?? הוא... יגיע בזמנו, כמו לאליהו, הדלת פתוחה גם עבורו.
חג (כמעט🎗️) שמח, Betty❣️
