שנתיים בדיוק מהרגע בו התחיל הסדר החדש בעולמי, שנתיים של הרבה למעלה וגם למטה, שנתיים של חידושים, שינוים, מתנות שאספתי וכאלה שפספסתי, אבל, תאריך שמבחינתי הוא סיבה לחגיגה.
אז יצאנו לשמוח, עם חברים טובים, באוירה סדומונית ולא שגרתית, לשתות ולחכות לחצות שיגיע הרגע להרים כוסית, לאכול, להzדיין, להשתסן, להצטלם, קצת והרבה מכל מה ומי שאני אוהבת, כדי לציין את הסדר החדש וגם ובפרט את הסדר החדש בעולמי, זה ששנתיים אחרי, מתחיל עכשיו.
ובעיצומו של הלילה, כשהראש שלו בין הרגליים שלי והלשון לא מפסיקה, עולה, יורדת, חודרת והירכיים שלי שלא מפסיקות לרעוד מאורגזמה מתמשכת, קובעות קצב מטורף של עוד ועוד, אני משחררת יד מאחיזה ומניחה אותה על ראשו, ממוללת את רעמת השיער שנראית לי פלא בגילו ולוחשת.. "רגע, צריכה הפסקה"
הוא מתרומם ומנחית את כובד גופו עליי, מרפק נצמד לגרוני, שפתיו נצמדות לאוזני, הוא נושך ולוחש, "הפסקה ממה את צריכה יפה שלי, להסדיר דופק או להסדיר מחשבות??"
"קטנה שלי, את נהנית, את מקבלת את מה שמגיע לך, ממלאת את הצרכים שלך, תהני, מגיע לך".
הגיע הזמן שתשני תפיסה,
"את רוצה לְרַצּוֹת, ההתמסרות אצלך היא על אוטומט, אבל תעצרי רגע."
"תמלאי קצת את עצמך, תלמדי לקבל, תלמדי ליהנות עם מי שמקדש את הגוף שלך, לא כי הוא נמצא שם לשימושו, אלא כי הוא מעריך את העובדה שהענקת לו אותו.
תלמדי לאהוב את עצמך וליהנות מלקבל אהבה בחזרה, תביני שיש דבר כזה. היא מגיעה לך, בגלל מי שאת, לא בגלל מה שאת נותנת לאחר.
חיכית שנים להחיות את בטי, לפרוץ את הגבולות של עצמך ולהתחבר אליה, אבל שנתיים שבטי השתלטה עלייך, הגבולות היטשטשו, הדחקת אותך. עכשיו לרגע אחד כאן איתי תחזרי לעצמך, תני לשתיכן מקום יחד."
המילים שלו חודרות כמו חום שמשתלט על הגוף, ברגע אחד רגליי נפתחות תחתיו והוא בתוכי, מעמיק. שפתיו מנשקות ובין לבין לוחשות "אנשק את כל גופך קטנה שלי, אכאיב, אלטף ואנשק, הכל יחד. אעניק לך כל מה שאת רוצה וזקוקה, עד שתלמדי ותביני שככה זה צריך להיות. שיהיה מקום שווה לשתיכן ותביני שאת ראויה ולא תתמסרי לכל נמושה שמכאיב לליבך ולא מעניק לך אהבה בחזרה".
שנתיים עברו מאז התחיל עולמי מחדש. עכשיו התחיל הסדר.
Betty❣️
