לפני 8 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 13:43
הוא הגיע אליה כרגיל אחרי הצהריים, התקבל כרגיל בדלת, חיבוק, נשיקה וניכנס לדירה, על השולחן חיכו אזיקי ידיים. תוציא את הקולר שלך ותחליף ללבוש ראוי אמרה לו. ונכנסה לחדר השנה סוגרת את הדלת מאחוריה.
כשיצאה משם נראתה אחרת, מגפיים גבוהות, חצאית ארוכה וחולצה קהה שקופה עם חזייה שחורה מתחתיה. הוא ישב על הספה, מבט אחד ממנה והוא הבין ונעמד על 4 מולה.
רגלי, פקדה והוא נעמד ליד רגלה הימנית, כלב מאומן הוא היה. והיא הייתה גאה בו על כך. ליטוף על ראשו הבהיר לו את זה. היא צעדה אל שולחן המחשב
שרק עכשיו שם לב לכך, שמתחתיו הייתה פרוסה סמיכת פוך רכה.
למקום, ציוותה בשקט והוא ניכנס על מתחת לשולחן ונעמד על 4 מביט בה,
שב, אמרה והושיטה יד ללטף שוב את ראשו. הוא התיישב, הניח את ישבנו על הרצפה, רגלו מקופלות וידיו על הרצפה יושב כמו כלב טוב. היא חיכה, ליטפה את פניו ואמרה שב בנוח תבלה פה לא מעט זמן. הוא התיישב כשרגליו שלובות, בחוסר נוחות ברור, השולחן היה נמוך מידי לגובהו גם בישיבה, ידיו נקשרו ל2 רגלי השולחן כשפניו מופנות אל החדר. ליטפה את ראשו והתיישבה על הספה צופה בטלוויזיה, הזמן עבר הוא לא ידע בדיוק כמה,היא הביטה בשעון שעל ידה, ניגשה לארגז האוצרות שלה והוציא קולר נוסף וכיסוי עיניים והניחה על השולחן מולה. כמה רגעים אחר כך הוא שמע את פעמון הדלת
הביט אליה ואמר בקול שואל, גברתי? חיכה לחשה לו ששש והלכה לפתוח את הדלת, הוא נילחץ, הוא ראה גבר זר ניכנס אחריה אל החדר. הוא זיהה את המבט המושפל בעינו, מבט שלא התרומם לרגע מהרצפה, מבט שלא העיז אפילו להביט על נעליה.
היא התיישבה על הספה, רגל על רגל והחלה לחלק לגבר הוראות.
הזז את השולחן אל מתחת לחלון, הוא דחף בזהירות את שולחן הקפה הגדול שלה והתחיל להעביר אותו אל כיוון החלו.ן הרם אותו הרעש מפריע לי אמרה בתקיפות. הוא הרים אותו בזהירות ניזהר לא להפיל דבר לא לשנות את הסידור של הנרות שהיו עליו. אחרי שהניח את השולחן במקום, פקדה עליו לסגור את תריסי החלון ולהוציא את הציוד שלה מהארגז ולסדרו על השולחן. אבל לפני שיוצא שיתלבש והביטה בקולר שהיה מונח על השולחן וכיסוי העיניים.
הוא הביט בה מבולבל, מצטער גברתי, לא הבנתי אמר. היא ראתה איך הכלבון הקשור הופתע למשמע המילה גברתי. הוא ידע שיש לגברתו עוד אך אף פעם לא פגש באחרים, בשום מקום, אפילו לא בצאט.
היא חיכה והסבירה שוב, סגור את התריסים, לבש את הקולר וכיסוי העיניים ואז סדר יפה את הציוד שלי על השולחן. עם כיסוי עיניים שאל?
כן לא ברור? אמרה בטון לא מרוצה.
הביט בא ואמר, כרצונך גברתי, במהלך שהתפשט עיניהם של שני הכלבונים נפגשו, מבוכה נראתה על שניהם. הוא החל בביצוע הפעולות, התריסים נסגרו
והוא החל להתפשט בגדיו נזרקו בערמה על הריצפה, הכלבלב הקשור ניסה ללחוש לו שיקפל אותם, שהגבירה אוהבת סדר. אך היא שמעה וציוותה על שקט.
כשהיה "לבוש" העירה לו שכעת עליו להיות רק על הרצפה. כן גברתי, מצטער גברתי. כשהחל זוחל אל הארגז העירה לו על הבגדים הוא עצר הסתובב חזר אליהם וקיפל אותם יפה. היא חיכה ובחנה היטב כשפרק לאט את הציוד וסידר על השולחן מניח בין ואפילו על חלק מהנרות.
היא פנתה על הכלבון הקשור שלה, כל כך רצית לעזור לו קודם כשלא קיבלת רשות. עזור לו עכשיו כוון אותו, היה עיניים בשבילו, היא ישבה על הספה משועשעת כשכלבלב אחד שממקומו לא ראה כל כך טוב, הדריך את הכלבלב השני שהוביל את הציוד ממקום למקום בשיניו וסידר את השולחן לתפארת.
היא קמה מרוצה ליטפה את שניהם על הראש ואמרה, עכשיו אני יכולה להתחיל.
לכלבון העיור חיברה שרשרת הובלה לקולר התכופפה לרגע לכלבון הקשור
הביטה עמוק בעיניו, שלא תעיז לעצום עיניים אני רוצה שתביט ותביט היטב במה שיקרה פה. משיכה לא כל כך עדינה בקולר סימנה לכלבון המעוור להתחיל ללכת קדימה. ובניתים הסבירה לשניהם, אתם מבינים, אתם שני כלבלבים שונים לחלוטין, אחד מאולף כמו כלב טוב, השני כלב סורר ולא ממושמע. שוט רכיבה נילקח בידה ובעזרתו ובעזרת פקודות קוליות סימנה לכלבון להרים ישבן. לאומת זאת, אחד מכם הוא פרימדונה עדינה שספנק אחד קטן מספיק לה לציית והשני פרא שסופגת כאב רב וצריך להשקיע מאמצים רבים לחנכו.
מי יודע מי הוא מי? שניהם שתקו, הבעות פניהם הביעו את המבוכה וההשפלה.
רעש השוט שאף באוויר ופוגע בעור החשוף וזעקת כאב חנוקה, זעזעה את שניהם. מבט מבקש לדבר עלה אליה מהצופה , דבר אמרה.
אני הפרימדונה לחש במבט מושפל, איזו פרימדונה? שאלה.
פרימדונה מחונכת ענה במקומו הכלב שלרגליה.
רעש הצלפה נוספת חתך את האוויר, ביקשת רשות לדבר שאלה? הנהן לשלילה. גישש בזהירות והניח ראשו לרגליה משמיע קול של כלב מתחנן
דבר אמרה. הוא הפרימדונה המחונכת גברתי, אני הפרא הסורר.
כלב טוב אמרה וליטפה את ראשו. וספנק הונחת על ישבנו ונלחש לו חסר שתזוז ברור? כן גברתי. משיכה חזקה בשער ראשו משכה את ראשו למלה
הוא יכול להרגיש את פניה קרובים לשלו,כלב לא מדבר כלב נובח.
היא שמטה את שערו מידה, ראשו צנח מתה ובנביחה חרישית אישר שהבין
היא קשרה את הרצועה למשהו מולו שלא יזוז.
וניגשה לכלבלב הקשור שלה. היא לקחה בדרך גאג מהשולחן, ירדה לרגע על ברך אחת מביטה בו. ליטפה את ראשו ואמרה לו <בקול רם> אתה כלב טוב ומחונך. אבל רק כדי שתישאר כזה אני רוצה שתראה מה קורה לכלבי פרא סוררים. תהיה כלב טוב ושלא אשמע אותך, אם אשמע ......
נדנדה מול עיניו את הגאג <ששנאה> היא התרוממה ולקחה ממעל לשולחן פעמון והניחה בידו, עם משהו קורה אתה ידוע מה לעשות עם זה. ושלא יצלצל לשווה.
היא ניגשה אל הכלבון שהיה במרכז החדר מתחה את החגורה וקשרה אותה מחדש כך שראשו היה צמוד לרצפה הישבן שלו הונף מלה היא ניגשה אל ראשו והסירה את כיסוי העיניים, ליטפה את ראשו, ליטפה את עיניו, נתנה לו רגע להתרגל. אני רוצה לראות את הפנים שלך היום, אני רוצה לראות את העיניים, לראות את הדמעות. היום נאלף את הפרא, מה אתה אומר?
הוא סובב מעט את הראש אליה וילל חרש, היא חיכה, מרוצה, כבר הוא מתחנך ולומד. דבר אמרה ברוך, אם מישהי יכולה זו את אמר. חיכה.
חנופה תביא אותך לכל מקום, אבל, הפעם היא לא תעזור לך.
אתה יודע איך מאלפים פרא? לא גברתי. כמו כל חייה, מאלפים ברכות ואהבה. אבל אתה יודע מה המיוחד בפרא? לא גברתי. ענה חושש. שלפרא צריך לשבור חומות קודם. הוא הנהן במבט עצוב. היא ליטפה את ראשו ואמרה, זוכר את מילת הביטחון? כן גברתי, אמר. זוכר שלעולם לא אכעס עם תשתמש בה?
הנהן משפיל מבט. היא ליטפה את ראשו. רגלה בין רגלו מכריחה אותו להרים ישבן עוד יותר גבוהה. ספנק ראשון ושני ושלישי, סדרות , סדרות ואף לא קול
הפרא אהב את הכאב הזה, ידעה, ידעה שזה רגש שהוא רגיל אליו.
אבל במוחה נרקמה תוכנית אחרת, כשהישבן היה מוכן היא עברה לשוט הרכיבה. ההצלפות כבר לא נשארו רק על הישבן, הן עברו הלא לשכמות, לרגלים. שוט הרכיבה הפך לשוט זנבות, היו הפסקות מדי פעם,
אך שום מגע יד! שריטות מדי פעם אבל שום מגע רך!
מדי פעם הביטה בכלבלב שבפינה מתחת לשולחן, מבט התדהמה שעל פניו היה צפוי, הוא הכיר גבירה רכה, עדינה, אוהבת. הוא לא הכיר את הצד הסדיסט הזה שבה.
בשלב מסוים הגוף שמולה קרס, שכב על הרצפה מולה,אבל עדין עם מבט נחוש בעיניו, בקושי שתי דמעות, ספק עגלי זעה. השוט הונח בצד ובמקומו הורמו שני נרות שהודלקו כמה רגעים קודם לכן. שני זרמי שעווה רותחת נשפכו מהם על גבו, אחריהם טפטופים החלו מכסים את כל גופו החסוף. וכשנמאס לה מהשעווה חזר השוט, צובע את גופו אדום, מפורר את השעווה על גבו.
דמעות החלו לזלוג, בקושי, היא ידע שהוא עוצר אותן. עדין שום מגע, שום ליטוף, שום מילת חמלה.
מברשת עם שער קשה נלקחה בידה רגל נדחפה תחת ביטנו וספק דחפה ספק עזרה לו להתרומם חזרה. המברשת החלה מברישה את עורו מסלקת את השעווה ובדרך צורבת את עורו.
הוא כרס שוב, זמן רב עבר ורק היא ידעה כמה. מבט בכלבלב הקשור, מבט מיוחד בעיניו, פחד, בלבול, תמיהה ,גירוי והשתוממות.
בין רגליו היה ניכר עיברו הקשיח, מבט הבוז שלה, הפיל אותו מידית.
ומבוכה הציפה אותו.
שרשרת ההובלה שוחררה והכלב נמשח, ניגרר אחריה לכיוון חדר השינה
הוא שמע את רעש המים הזורמים ואת הצרחה, היא שתפה את גופו במים קרים שאט אט התחממו חזרה ניגרר שוב עם מגבת זרוקה עליו.
עדין לא בכה, היא התיישבה על הספה מגפה היה מול פיו והוא החל ללקק אותו, רגלה מיד נמשכה ממנו, הוא הרים מבט שואל אליה, יודע היטב שהוא מזמן הגיע לגבול הספיגה. ידע שכל כאב ישבור אותו כאת ומילת הביטחון תצא. הוא נימשך למלה, נעמד על ברכיו, ידה הושתה קדימה שניהם היו דרוכים,
היא הרי לא סוטרת ידעו זאת טוב שניהם.
ידה נגעה בפניו ברכות ליטפה אותן ובפעם הראשונה הוא התמסר למגע, הניח ראשו על ידה, היא חיבקה אותו אליה וליטפה את גופו הכואב.
והבכי פרץ, היא ליטפה והוא בכה. מהצד יכול היה לראות הכלבון הכול.
קינאה אך גם גאווה היו בו, קינאה בו שם מחובק ומלוטף.
היה גאה על כך שהאישה שעמדה מולו ומסוגלת לכל זה, בחרה בו לשלה.
והחלו גם אצלו דמעות לזלוג, הוא חש פתאום כל כך מנוכר משהו בתוכו נישבר
כשראה את יכולתו של אחר להתמסר אליה ואל הכאב שהעניקה לו.
היא כמובן ראתה את זה, הרימה את ראשו של זה שלרגליה לרגע, נשקה למצחו ולחשה שמיד תחזור. מתוך הדמעות כמעט ולא שם לב שהיא ניגשה אליו, כבכישוף מיד כשצלצל בפעמון חש בליטופה היא שיחררה אותו מאזיקיו
רגלי לחשה והוא ניגרר לידה רק עכשיו שם לב לגפיו הדואבות.
היא ישבה על הספה כששניהם לרגליה, מלטפת את ראשיהם ולוחשת להם שמותר לבכות.
כשנרגעו שניהם, הרימה את ראשו של הפרא ושאלה אותו בלחישה, פרא שלי אתה מאולף כעט? הביט בה בעיניו הזוהרות מהדמעות וענה כן גברתי!
ואז הרימה את ראשו של השני, אז פרימדונה שלי, אתה עדין חושב שאני טובה מידי? הוא הביט בה וענה לה, כן ולא גברתי, היא חיכה, מה הכוונה?
אני עדין חושב שאת טובה מאוד אבל עכשיו אני מבין שאין דבר כזה טובה מידי.
כעת, כששניהם נרגעו לחלוטין. היא ערכה היכרות בן השנים, כל אחד מהם ישב בצד אחר שלה, לוטף וחובק על ידה.
אט אט שניהם נשאבו לתוך רוגע מסוים וכמעט בתיאום מושלם ביקשו יחדיו רשות.
רשות למה?
ומה היה בהמשך הלילה
זה כבר סיפור אחר לגמרי
