פחות משש שעות אחרי שהגורות הגיעו אתמול כבר הייתי עם הלשון בחוץ ומוכנה להחזיר אותן.
בהתחשב בזה שאני כבר חודשים משתוקקת לגור חתולים בטירוף בכל פיק הורמונלי...
זה די מפתיע שכל כך מהר נמאס לי הן.
כן, זה שיש לי שוב כאבי תופת, באגן וכנראה שוב עוברות לי אבנים.... קשור לכל העניין הזה.....
אבל עדין הרגשתי ממש ממש רע עם כל העובדה שמאסתי בהן כל כך מהר.
כאילו שבב הנשיות/אמהיות האחרון שקיוותי שעוד יש בי נעלם.
אני זוכרת שפעם כל כך נהנתי מאותם הדברים שאתמול התישו אותי, והחליאו אותי פשוטו כמשמאו.
זה בהחלט מטריף אותי שטיפול בגורות חתולים, החוויה הכי אהובה וטובה שאני יכולה לחשוב עליה. עורר בי כזו סלידה כל כך מהר.
כל מה שעבר לי בראש זה, שפאק, אני אל הורית, למה אני צריכה את החרא הזה?
אהה כן, אני עוזרת לחברה סופר אהובה.
וכן אני מודה שמשך היום לא ממש הקל, במיוחד כשהן פאקינג הפריעו לנו לישון כשהיו לנו שעות ממש בודדות לישון....
אני מודה שהיום עבר קצת יותר קל....
עם הרבה יותר משככי כאבים.
הן מאוד מתוקות בכך שהן רודפות אחרי לכל מקום בריצה גמלונית שיש רק לגורות חתולים קטנטנות....
אבל עדין.
עם כל הנסיון שלי, הביטחון והצלחה שלי ב24 שעות האחרונות.
התראומה לחתולים שלי.
העייפות שלי.
אני שלמה עם האל הורות שלי.
ואם יעלה לי הרעיון המגוחך לקחת שוב גור בן פחות מחודשיים
בעלי קיבל רשות מלאה לחבוט בי בצורה שלא אהנה ממנה!