כן גם כשפוליאמורים אין חופש מוחלט כשנמצאים בזוגיות אצל חלק מהזוגות.
לפחות אצלנו זה כך.
אנחנו חיים יחד, חולקים את הבית שלנו, את המטלות בנהול הבית, את כל הכסף שלנו, את הטיפול בחתולים שלנו. האחריות היא משותפת ולכן החופש שהיה ברווקות המוחלטת או בתקופת הסולו פולי שלי איננו עוד.
כן לפעמים יש דברים שחסרים לי, לפעמים העובדה שאני צריכה להתחשב בדעתו לש עוד אדם במה אני עושה בכסף שלי ויותר מכך בגוף שלי היא קשה. אבל הרווח, אוח הרווח מלחלוק את גופי נפשי וכולי איתו.
החיבוקים שלו, הדאגה שלו, העובדה שיש מישהו שמזכיר לי, לנוח, להשקיע בעצמי, לטפל בעצמי, לפנק את עצמי, ועושה.את.כל זה בעצמו. שווה את כל הפשרות בעולם.
אז לא הכל ורוד, יש לנו קשיים והתמודדויות.
בעיקר כאלו שקשורות לבריאות הפיזית והנפשית של שנינו.
אבל הביחד שלנו עושה אותנו חזקים יותר.
אז, לא,אני לא יכולה לרוץ להזדיין עם כל גבר מזדמן כשאני בנפילת ביטחון כדי להרגיש שוב סקסית. ואני צריכה לבקש מאותו הגבר שיזכיר לי שוב ושוב שאני כזו בעיניו, לא משנה מה צבע השיער שלי, האורך שלו, המשקל שלי או האורך של השיער על הרגליים שלי...
הוא הגבר היחידי שאני יודעת שתמיד אהיה הכי סקסית בעולם בעיניו, כי אני יודעת שהוא רואה דרך הכל לתוך נבכי נשמתי.
והלב שלו כמו שלי מתפוצץ מאהבה.
ואני רואה את זה בכל מבט שלו, מרגישה בכל חיבוק וליטוף, שומעת בכל מילה ונושמת בכל עטיפה שלו בדאגה.
כי אני לא יכולה לבכות.בלי שהוא ידע, לכאוב בלי שהוא ירגיש. לקמול בלי שהוא ישים לב.
והכי חשוב בלי שהוא יקרין עלי אושר, שמש ויתן בי אהבה, תמיכה ועזרה להתרומם חזרה.
וכן הוא אולי בנה לי כלוב מזהב ויהלומים ואבנים טובות, מלא בכל מה שאני יכולה לבקש, זה עדין כלוב. אבל השער של הכלוב הזה פתוח ואני בוחרת.לחיות בו אטופה ומוגנת. מאושרת ושמחה. והכי חשוב שלמה!
טוב לי פה, בבית הזה שהוא בנה לי יחד איתי.
ועכשיו, עכשיו יש לי תקציב מטורף להשקיע....
ואני צריכה להחליט.....
מיקסר חצי תותח (תותח זה כזה של קונדטוריה, אני לא צריכה)
או לעשות מהשיער שלי יצירת אומנות צבעונית.....
