מתחשק לי נורא לטפח את עצמי.
לשקוע בסשן טיפוח עצמי של מסכות פנים, טיפול פנים, קרמים, פילינג, מסכות לשיער, אם היתה אמבטיה אז כזו טובה (לצערי אפשר להסתפק רק במקלחת ארוכה)
מתחשק לי לשנות, לצבוע את השיער
אבל כרגע התקציב הושקע במקום אחר.
אבל לכל השאר יש לי הידע, החומרים בבית הכלים, הזמן הסבלנות וכל מה שצריך.
חוץ מהיכולת הפיזית שכוללת בעיקר כוחות.
ובטוח אין לי עכשיו את הכסף ללכת בפעם הראשונה בחיי לאיזו קוסמטיקאית שתעשה את כל הבלגן בשבילי.
בכנות אני חולת שליטה בנושאים האלו ברמה כזו שאני לא בטוחה שאני מסוגלת בכלל לשחרר מספיק בשביל שזה יקרה.
שימרחו עלי קרמים שאני לא חקרתי תאמא אמא שלהם?
וחומצות שאני לא יודעת בדיוק איזה הן ומה הן עושות?
נו בחייכן?
בפעם האחרונה שנתתי למשהן אחרות לגעת לי בציפורניים רצחו אותן!
וזה כשהלכתי למישהי שעובדת.בשיטה שחקרתי חודשים!
אני אישה של אותה הספרית במשך שנים וגם זה בחסד.... ורק בגלל שקשה לי לספר את עצמי בבית ואני מודה שאני על גבול הלומדת לעשות גם את זה לבד.....
כרגע לומדת לעשות לעצמי את כל מה שבא לי מבחינת צבע....
וגם על זה הספרית שלי עלולה לרצוח אותי 😝
יש מצב שבסוף את החמצון אעשה אצלה
אני בקושי מצליחה פעמיים בשבוע למרוח לעצמי קרמים על הפנים כי הידיים כל כך כואבות לי.
אז לעשות לעצמי עכשיו טיפול פנים מפנק זה רק אם תהיה הבלחה של כמה שעות חסד של שיפור.
בהבלחה האחרונה בכלל עשיתי לעצמי שעווה על כל הפלג גוף עליון. כי התחשק לי.
קשה לי.
אני רגילה להיות אישה מטופחת בצורה מאוד עצמאית, כזו שמשקיעה לפחות שעה פלוס אחרי כל מקלחת וכל בוקר וערב בלהתמרח בסרומים וקרמים ודברים שעושים לי נעים.
בעור, בשיער בציפורניים בידיים. אני חולת תמרוקים אין מה לומר.
ובשנים האחרונות הכוח לזה נעלם או יותר נכון עוד לא חזר. למרות שהחשק סוף כל סוף חזר, אחרי ששנים הייתי בלוב חסר רצון. ששאף להיראות הכי ג'יפה שאפשר רק כדי שיאמינו לי כבר על כמה שאני חולה.
ולכי תסבירי שגם כשאת מתוקתקת מרגל עד ראש, שאת עדין שבר כלי בפנים שכואב ומיואש.
והפרסונה הזו, העטיפה היפה היא הדאקטייפ שמחזיק אותך מלהתפרק....
כן אני מתגעגעת,
לאישה המתוקתקת שהייתי.
זו שלא רק שהתמרחה והתיפתה, אלה גם רקחה לעצמה את התמרוקים.
שניקתה, בישלה קישתה והיתה העקרת בית ישר מהטלוויזיה. שהחזיקה משרה מלאה במקביל 5 מערכות יחסים חיי מין של שרמוטת אל שגאה בזה. יצאה כל סופש ללפחות שני אירועי בדסמ והיו לה ווים מהתקרה.
ואיך שהוא.
כל זה לא משתווה לחיבוק אחד של אישי.
להתקרבלות.עם החתולים שלי בערמה (טוב זה תמיד היה)
וכן בזה הרגע החתול סידר אותי כך שיהיה לו נוח לשבת עלי!
אז עם כל החוות בבנק וכל הצרות על הראש.
אני כרגע שואפת לדברים הקטנים.
לכמה שעות של טיפוח עצמי.
לשקט נפשי, גם אם הוא מיוצר בעזרת כדורים.
להנות מהמיקסר החדש,
מהתנור ה"ישן"
מהמחמצת המוצלחת שגידלתי בעצמי.
ומהלחם הטעים שיוצא ממנה.
מזה שכבר 3 חודשים לא הזמנו אוכל מבחוץ.
ממלאי מחודש של משככי כאבים
ומזה שאני מרגישה שאף פעם לא אהיה לבד יותר, כי יש לי את האחות הכי נפלאה בעולם, הגיס הכי נהדר שיש והאיש הכי מדהים שאי פעם יכולתי לאחל לעצמי.