עושה רושם שזו התחלה חרא לסופש חרא
של המון אנטיגוניזם "מוסתר" בכאילו ביננו.
לא הצלחתי להתעורר בזמן.
לא יצאנו לסידורים שנשכחו במהלך הסידורים אתמול.
לא שירתתי אותו מספיק הבוקר
וכמובן שכבר עשיתי סלטות באוויר כדי לתקן הכל
עבורו כמובן הכל סודר. וכל התרופות שלו כבר פה.9
בשבילי הסידורים שנשכחו יאלצו לחכות לשניה האחרונה,בראשון בבוקר שניה לפני תור בתל השומר.
אני כמובן שוב בהתקף גהנומי
ואין טיפת אמפטיה בנושא.
אין הצעות עזרה או נחמה או בכלל התעניינות.
הוא מזכיר לי שמידי פעם הוא גם יודע להיות גבר ניאנדרטאל דוחה!
ולי בא לרצוח אותו כרגע
כואב ואני שוב מחניקה בכי שהוא בן כה לא יבין ויטען שאני מגזימה.
אז אין איך אפילו לשחרר את התסכול.
לקחתי שוב מחא נשככי כאב שאולי יעזרו מעט. כנראה ירדימו מלא.
ואני חוזרת למיטה.
ושיתפוצץ
שכולם יתפוצצו כרגע.
אין לי כוח להתמודדג.
הלכתי לנקר עם הראש על הכרית.
החתולים יבואו איתי אם ירצאו....
