לפני 4 שנים. 28 ביולי 2020 בשעה 17:02
הכל מאורגן
הניירת מסודרת ב3 שקיות שמרדף שונות
אחת למזכירות הרפואיות
אחת לרופא המרדים
אחת לאורולוגים
הכל ארוז לי כבר משבוע שעבר
מחשש להתקף שיצריך ריצה למיון
נשאר לי להעביר מחדש כביסה במכונה כי יצאה בריח לא נעים.
ולארוז אוכל לאיש שלי לאורך היום.
החתולים מאורגנים היטב
החול שלהם נקי ורענן
החלפתי את כל הצלחות לטריות
אוכל ומים חדשים
זה קצת עצוב, אבל הבנתי שאני מארגנת את הבית למצב שבוא אני כאילו חוזרת הביתה לבד.
לא למצב בו יש פה עוד אדם בוגר, שמוכיח לי שוב ושוב שתמיד אבל תמיד אפשר לסמוך עליו!
שהוא מסוגל, לבשל ולדאוג לנו גם כשאני לא יכולה, לנקות ולטפל במאור עיננו החתולים.
ולדאוג לי ולעצמו יפה מאוד!
ואני, חולת השליטה שאני, מסרבת לשחרר. לתת לו את היכולת לדאוג לנו גם!
וזה לא הוגן או הגון מבחינתי כלפיו או כלפי.
אבל אני חייבת לשחרר
לתת
לסמוך
וזה כל כך מפחיד!
