מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

לקחתי את כל מה שאפשר לקחת.

אני מסרבת לקחת מינונים שימחקו אותי.

ימחקו את התודעה שלי, לא משנה כמה כואב.

אחרי כל המשככי כאבים, עדין כואב לי ברמה שקשה לי לנשום כמו שצריך.

זה כאילו שכל נשימה טיפה יותר נורמאלית זה סכינים בעמוד שידרה ובסראפת

נימאס לי כבר מכל זה.

מלהילחם במגבלות של הגוף השבור והמחורבן שלי.

איך ממשיכים מפה?

אז אני אנוח, אקווה שישתפר אבל מה הלאה?

הפחד שזה לא ישתפר משתק אותי