פעם הייתי מכשפה.
ידעתי דברים שאף אחת.ד לא הבינו איך אני יודעת.
עשיתי דברים שלא הבנתי בעצמי איך אני גורמת להם לקרות.
האמנתי עמוק בתוכי שיש בי משהו יותר.
הייתי צריכה את זה כדי לשרוד.
את ההתעללות ההשפלות הזילזול ההקטנות.
הייתי חייבת להאמין שיש סיבה לכל הזוועות האלו.
שזה איזה שהו מבחן כזה.
סזה אמונה, כמו אמונה בכל כוח אליון וכל דת.
אמונה שיש סיבה לכל הרוע שנפל על ילדה תמימה. כדי להפוך אותה לכוח של טוב.
כל מה שרציתי זה לשנות את העולם ולעשות אותו יותר טוב. מעשה טוב אחרי מעשה טוב.
גם על חשבון שזה יפגע בי, בדיוק כמו אצלם בבית.
לכולם צריך להיות טוב גם על חשבוני.
ובמיוחד על חשבוני.
לקח לי הרבה שנים להבין שגם לי מגיע שיהיה טוב.אני עדין שוכחת את זה לפעמים.
אבל יש לי מישהו שרואה אותי.
מישהו שחשוב לו שיהיה לי טוב גם על חשבון זה שיהיה לו טוב.
וכל מה שאני רוצה לעשות זה להאמין שזה מגיע לי.
שסבלתי כל כך הרבה שנים שמותר לי להירגע ולתת לעצמי שיהיה לי טוב.
אני רוצה להאמין שאני עדין מכשפה.
שאני עדין יודעת ושיש משהו שם בחוץ ששומר עלי.
המתנה אחת המתנות הראשונות שהוא קנה לי אחרי שעברנו לגור יחד, היתה כשהוא היה בחול מטעמי עבודה.
הוא קנה לי מכשפה.
הוא תמיד רואה אותי.
מקווה שהוא יודע שאני רואה אותו גם.
שהוא העיר בי את הניצוץ חזרה.
את האמונה שמגיע לי שיהיה לי טוב.
ושהדרך לשם היא בזכות זה שאני אפזר את הטוב שלי מסביב.
אולי אני מכשפה בלי קשר למה אני מאמינה שאני.
אני פשוט אני.
בלי קשר להגדרות.