אפילו המון זמן.
שאני לא מתגעגעת אליו.
שאני לא מתגעגעת לתחושה ההיא.
להרגיש שאני עם האדם הכי מסוכן שאני מכירה אבל הוא גורם לי להרגיש בטוחה.
זה שהוא רע וחרא לכל העולם אבל אלי הוא בסדר.
עלי הוא שומר ונזהר.
הפרא ההוא שלא ראה בעיניים אף אחת שהתגלגלה לו אל בין הידיים.
שידע שהוא יכולה לעשות הכל ולשבור הכל.
ואני לא אלך.
ההוא שאף פעם לא נתן לי לגמור.
אבל אף פעם לא פחדתי להיגמר.
הפרא ההוא שלא היה לו באמת אכפת, אבל עדין היה לו מספיק אכפת.
זה שכשהתאהבתי בו ידענו שנינו שעכשיו הכל ניגמר.
איפה שהוא תמיד חיקיתי שישבור אותי.
תמיד חיקיתי להתפזר לרסיסים
במיוחד בסוף כל כך הייתי בטוחה שהינה הוא ינצל את החולשה שלי.
עכשיו הוא יכול הכול.
והוא אף פעם לא באמת ניסה.
ואולי, זה כי כל פעם שניסה למתוח קצת את הגבולות.
כל פעם שניסה לקחת קצת יותר ממה שהיה לו באמת מותר בגבולות מגרש המשחקים שלנו.
היא גילה שהכלבה הזו יודעת להיות כלבת שמירה מפחידה מאוד.
היום אני מבינה שאף פעם לא באמת חיפשת לבטוח באחרים.
אף פעם לא באמת חיפשתי אביר על סוס לבן שיציל אותי מהחרא חיים שחייתי בהם.
חיפשתי את המפלצת הכי גדולה שאני יכולה למצוא.
כדי שהיא תזכיר לי שרק אני יכולה להציל את עצמי.
אף פעם לא הייתי צריכה סוס או שריון.
אפילו לא חרב.
אבל תמיד ידעתי להציל את עצמי.
רק הייתי צריכה לבחור לעשות את זה.
והינה כמו בתוך תסריט מושלם לסרט.
כשאני מנגבת את הדמעות שזולגות לי בדממה
כשאני שוכבת לידו כשהוא ישן עמוק כל כך.
הוא עדין מניח עלי את היד החמה שלו
זו שמנחמת כל כך.
זו ששומרת אותי מקורקעת למציאות בצורה הטובה ביותר.
והוא לא פרא ולא מפלצת.
הוא גם לא נסיך או אביר.
הוא פשוט איש שאוהב אותי עם כל הלב שלו
ואני אוהבת אותו עם כל שלי
וביחד אנחנו שומרים אחד על השניה לא לאבד את הדרך כשאנחנו נלחמים במפלצות והשדים המסוכנים ביותר.
אלו שחיים עמוק בתוך המחשבות שלנו.
הוא לא מחפש להציל אותי.
אבל הוא תמיד מזכיר לי שאני זו שהצילה את עצמה.