אני במקום טוב יחסית לעבר.
אני חייה עם מישהו שאני כל כך אוהבת.
שכל כך אוהב אותי.
בדיוק עברנו לדירה מדהימה באמת.
כל כך מדהימה שצחקנו שאם היה לנו כסף הינו קונים.
אבל לאחרונה טיפלנו בכל כך הרבה שרפות.
עוד דבר קטן ועוד דבר קטן.
וזה כשאני כל הזמן מחכה לרגיעה כדי לחזור להיות בשליטה על הכול.
אבל עוד משבר קטן ועוד משבר קטן.
וזה חלק מהחיים כל המשברים האלו כל הזמן.
עוד טיפול רפואי שלא מצליח.
ועוד בלגן שלא צפינו.
ואז אני עושה טעות קטנה שעושה בלגן גדול.
סובבתי את הברז לכיוון הלא נכון במקום לסגור פתחתי... והופ שיטפון במטבח.
מלא קרטונים שנירטבו שצריך מהר מהר לפרוק עכשיו.
מלא סמרטוטים וכו ספוגים.
ואני בהתמוטטות עצבים. כזו אמיתית.
התקף חרדה חולשה רצון לצרוח ולבכות במקביל.
ואני כהרגלי בקודש....
פשוט נשארת בשליטה לא מצליחה להתפרק או לפרוק את התיסכול.
אל לפחות פעם ראשונה שיש לי מישהו שאני יכולה באמת לדבר איתו.
באמת לסמוך עליו שלא יכעס ויבין.
יכיל ויתמוך ויעזור כשאני אבקש עזרה.
ואני חייבת לזכור שגם אם הרוב טוב
מותר לתת מקום לקושי, לתסכול, להתפרקות.
ולא צריכה להשוות.
זה הכל בסדר לגיטימי ואנושי.
גם להתפרק לפעמים ולקרוס אפילו כשהרוב טוב זה מותר.
כי הקשיים תמיד שם וצריך לתת להם מקום אחרת.הם יכלו אותי מבפנים.