מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אמרו לי שאם אני אממש את כל הפנטזיות שלי, יבואו חדשות.
שהמוח ממשיך לעבוד ולחשוב וליצור.
אף אחד לא הכין אותי שהפנטזיות לא יגדלו ויהיו קינקיות יותר.
אלה שההפך יהיה הנכון, שפתאום אני אחשוב ונילי.
שאני אחלום רך ועדין, זורם ורגוע.
בונה שיאים של מתיקות אקסטזית מסוג שעד לפני 3 שנים לא ידעתי שאני מסוגלת לחוות.
רכות בלי כאב, בלי משחקי כוחות בלי בדסמ.
ממקום של שיוויון מוחלט.

אהבה הייתה לי גם בדסמית, יותר ופחות אבל הייתה.
אבל לא הייתי מוכנה למה שמערכת יחסים ונילית אחת תכניס לי לרפוטוואר.

הוא הוינילי הראשון שלי, אחרי 9 שנים של בדסמ אקסטרימי אינטנסיבי שלכח אותי לעופף על להבות.
לשחק באנשים מולי, לתת לאנשים לשחק בי, שכלל דם יזע ודמעות פשוטו כמשמעו.
מה שגנב לי את הלב היה הכנות והישירות, החוסר המוחלט של משחקים.
הויניליות.

ויש קשיים, זה לא תמיד קל, זה ממש לא מוכר והכי גרוע זה שאנחנו כותבים את החוקים תוך כדי.
לומדים את המשחק תוך כדי העבודה.
ומתמודדים עם היום יום הכי בינאלי וחסר פאזז שיש.
וזה הדבר הכי אקסטרמי נפלא ומרגש שחוותי ממרום 12 שנות הבדסמ שלי.