זה מדהים כמה לא משנה איזה חברים היו לי,
איזה אנשים היו סביבי, משפחה, חברים, בני זוג.
תמיד הרגשתי לבד, תמיד הייתי צריכה להתמודד עם שלי לבד.
וכמה קשה זה היה.
והמדהים באמת זה איך דברים השתנו.
איך הייחסים שלי מול המשפחה השתנו כי ביקשתי.
איך החברות והחברים שסביבי התחלפו ופתאום אנשים באמת שם כשאני צריכה.
שמים אוזן קשבת, כתף תומכת ואני לא צריכה לפחד שאני אקריס אותם.
והכי הכי חשוב, יש לי בן זוג שחולק איתי הכל.
את הטוב ואת הקשיים.
הוא פה, נוכח, תומך, מקשיב, מרים, מצחיק ואוהב בלב שלם.
כמה שוני עשה בחיים שלי הידיעה שאני אהובה באמת.
היכולת שלי לקבל את זה שהמשפחה שלי אוהבת אותי ולא תנטוש אותי.
ושבן זוגי פה בשביל להישאר.
והחברות שלי יודעות לשים גם אותי ראשונה לפעמים כשצריך.
מסתכלת אחורה, כמה שנים אחורה ומבינה איזה מרחק עצום עשיתי.
חיים שלמים של הבדל.
אני גאה בעצמי על כל זה
באמת גאה בעצמי
לפני 7 שנים. 19 בספטמבר 2017 בשעה 13:43