מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

ואני תוהה, האם יש בי עוד את היכולת לשחרר. לתת את השליטה לאחר.
להירגע מספיק כדי לוותר על משהו שהפך כל כך אני בשנים האחרונות.

אני תוהה, האם אני עדין בכלל רוצה ביותר ממשחק של הנאה הדדית שכזו.
משחק תפקידים, אני כזו, אתה כזה ומשחקים בתמימות של ילדים.
שעוד לא נפגעו ולא נכוו ועדין לא יודעים איזה דברים נוראיים יש בעולם.

ואני יודעת, שלשלוט ישפך ממני כמו מים. זורם ושוטף רך וסוער.
תמיד היה לי הכי קל לקחת את המושכות, לדעת מה צריך לעשות ואיך לנטב.

ואני תוהה