אז שוב נאלמתי מפה לפני כמה חודשים.
השיגרה הפכה עמוסה מידי.
ופשוט לא היה לי כוח, זמן או רצון להיכנס לפה.
אז לא נכנסתי.
התמסמסתי מכאן לכמה חודשים ועכשיו אני שוב מציצה.
השדים שלי שוב מרימים ראש בתוך הנפש שלי. ואני לבד מולם. אבל לא באמת.
יש לי גב ותמיכה ואנשים שמחזקים ביצורים מסביב.
ומעודדים מהקהל כשאני נלחמת ומנצחת שוב ושוב.
אז עיף לי, לא בא לי עוד מלחמה רגשית.
בטח לא כשאני עומדת מול התהליך הקשה ביותר שאני יכולה להעביר את עצמי פיזית ונפשית.
השינוי הגדול שיהיה מלחמה בפני עצמו.
וברור לי שזו גם הסיבה שכל השדים הישנים אלו שכבר הבסתי עשרות פעמים שוב מרימים את הראש.
אז שלושה חודשים גדלו לארבעה חודשים שהתקווצו חזרה כבר לחודש אחרון.
והינה מתחיל התהליך ומשמעת צבאית כמו שרק אני יודעת לבנות לעצמי.
ושינויים כל כך גדולים לפני,
ואנשים כל כך טובים לצידי.
ואני הכי מוכנה שאפשר!
וכן, בן השאר אני נשענת גם על קביים ישנים יותר וגם על חדשים יותר.
והכי חשוב.
יהיה טוב!
הכי טוב שרק אפשר!