תהיות על #הצעת_נישואים
הזוגי ואני טכנית מאורסים כבר 3 שנים (מסיבות של חוסר כסף, אבל זה לא הפוענתה)
לאחרונה הזוגי הביע חרטא על כך שמעולם לא קרע על ברך והציע נשואים במחווה הרומנטית הנהוגה. לאחר מעט מחשבה הבנתי, שכן, אם היה עושה את זה הייתי מתפלצת מהתרגשות. אבל אני גם שמחה שהמחווה הארכאית הזו שבה הגבר מציע את הנשואים לאישה לא הייתה.
הוא קנה לי טבעת במתנה ליום הולדת. ועל הנשואים דיברנו והסכמנו יחד.
לא הייתה הצעה ולא הייתה הסכמה משום צד. הייתה הבנה שזה יהיה נוח מבחינה ממסדית.
והסטטוס החברתי הוא משהו שאנחנו רוצים בו. המיסוד של הקשר והזוגיות שלנו מול החברה והממסד. למרות הא נורמטיביות של הקשר עצמו.
כן בתור נערה חלמתי על הרגע הזה המון. הרגע שגבר יקרע ברך ויציע לי להתחתן איתו במחווה גרנדיוזית ורומנטית.
כמבוגרת ממסד הנשואים הרבה פחות רומנטי בעיני והרבה יותר פרקטי נטו. ולכן מוצאת את עצמי מטלבטת כמה הוא תבנית שמושתלת בי וכמה ממנו הוא כי אני רוצה בו.
הזוגי ואני מאמינים בפוליאמוריה.
למרות שבשנים האחרונות פרקטית לא מימשנו אותה.
האופציה תמיד הייתה קיימת.
אבל אנחנו עדין רוצים להבדיל את הזוגיות שלנו כראשית ומקננת. ולכן נשואים מתאימים לנו בן השאר.
רגלי דרך אגב לא תדרוך ברבנות. לא לנשואים ולא לגירושים וזה משהו שהזוגי מודע אליו.
לא שיש לנו כוונות להתגרש.
גם אירוע אין לנו כוונה לעשות.
מה דעתכן על כל הנושא
הצעת נשואים
חתונה וכן הלאה?
