אפשר לחשוב, שבתור מישהי שרוב הזמן היא דומנטית, בדסמית וגם לא בדסמית,
אני קבל עזרה ושיעשו בשבילי די בקלות. אבל! זה הכי רחוק מהאמת שיש.
אני עצמאית אובססיבית, אני תמיד דורשת מעצמי לעשות כמה שיותר בכוחות עצמי, גם על גבול הלקרוס.
אבל לאט, לאט עם השנים ובמיוחד עם ההדרדרות הבריאותית למדתי לבקש ולקבל עזרה מהאנשים הכי קרובים אלי.
המשפחה שלי, או יותר בדיוק מאחותי ובהקשר ישיר גם מגיסי (אחד האנשים הכי נפלאים בעולם כולו).
לקח זמן עד שגם אחותי וגם אני הסתגלנו למיומנות החדשה הזו, למדנו שאחותי יודעת ומסוגלת לומר לי לא כשאי אפשר מסיבותיהם שלהם. למדתי לקבל את הלא הזה גם אם המצב היה הפוך אני הייתי אומרת כן. כי אחותי היא לא אני. ולמדתי שאני מסוגלת לתת חזרה עזרה ואחותי מסוגלת לבקש אותה! (כן חוסר היכולת לקבל עזרה הוא אכן משפחתי.
עם הזמן והאימון מול אחותי וגיסי, למדתי לנסות לבקש ולקבל עזרה גם מאנשים אחרים, עם הזוגי המופלא שלי היה תהליך כזה כמובן. והוא תמיד נאות כמה שהוא רק יכול פיזית לעזור לי ולאחותי.
החלק הכי קשה עבורי, הוא לבקש עזרה מאנשים אחרים, מחברים בעיקר.
אני אישה כזו שתמיד תרוץ ותעזור ותעשה, תנחם ותתמוך. בכנות עושה לי טוב להיות כזו. אני אף פעם לא מצפה לקבל חזרה ובהקשר ישיר אני גם מודה שאני כמעט לא מבקשת.
אבל החברים שלי כאנשים המופלאים שהם, בדרך כלל יציעו אם הם רק ידעו שצריך.
עם השנים למדתי להרים קול קורא כשאני ממש צריכה בפייסבוק ולתת למי שיכול להציע את עצמו.
וזה תמיד מפתיע אותי כמה הענות יש.
אבל מה שעורר את כל הפקה פקה הזה, היא חברה חדשה שנכנסה לחיי לאחרונה.
ומי קופצת להציע עזרה בכל דבר קטן, גם כשאני רק רוצה לארח אותה כדי לתת לה קצת שקט.
או לתת לה הפוגה מהשעמום שלה או כל דבר אחר שמפריע לה.
ויש לה יכולת מדהימה לעזור לי בדברים הכי קטנים, אפילו ליזום את הלעשות ביחד.
בצורה מדהימה שמקלה עלי לקבל ממנה עזרה.
וזה מדהים אותי ונעים בצורה קסומה.
אז רציתי להכיר בזה, לכתוב את זה כדי שלא אשכח.
ולומר לה תודה ענקית!
ולומר לה שאני ממש שמחה שהכרנו!
אז תודה ענקית לך (מקווה שאת יודעת מי את)
ובאמת שאני ממש שמחה שהפכנו חברות.
תמיד יהיה לך הזמנה פתוחה אלי!
וכוס קפה או מים ;)