אני מוצאת שמאז הזוגי, אני מפסיקה לראות את העולם בשחור לבן הבדסמי. ורואה יותר ויותר את הצבעוני הונילי.
ועדין, מוצאת את הביטויים הבדסמיים שלי בתוך המערכת הונילית מאוד מאוד שלי.
כן לפני כמעט כל חדירה, הזוגי מפנק אותי בכמה ספנקים, שרק הולכים ומשתפרים מפם לפעם.
לפעמים יותר מהם ולפעמים פחות.
הוא מוצא כל הזמן הזדמנויות חמודות ורומנטיות לדגדג אותי ולהציק.
וזה ממיס אותי גם כשזה הכי מפריע ומציק.
אני נהנת לטפל בו, לבשל לו, להגיש לו, לעשות בשבילו.
גם כשאני הכי עייפה והכי מחוקה, יש משהו שממלא אותי בהמון אנרגיה כשהו מבקש את הדבר הכי קטן.
ולא פעם זינקתי מהמיטה רגע לפני הירדמות, להכין לו סנביץ או טוסט או משהו אחר.
כי זה מענג אותי מנטלית.
כן יש בי עוד מהנשלטת ההיא שההוא הרס פעם. זאת הנותנת ומתמסרת בלי גבולות.
וכן רק בגלל שאני יודעת שהלא שלי יתקבל בהבנה וחיבוק יותר נעים לי לומר לו כן.
וכן הידיעה שזה יהיה הדדי, שכשאני צריכה באמת אני אקבל את אותו כן מפנק נעים לי יותר לתת.
אכן גם לצד הדומננטי שלי יש ביטוי נפלא במערכת היחסים שלנו.
איתו רכשתי את הסטרפאון הראשון שלי, אחרי שנים בבדסמ...
איתו למדתי דרכים שונות ומשונות להעניק כאב שמעולם לא חשבתי עליהן.
ואיתו למדתי לקבל עונג ברמות שמעולם לא חשבתי שאחוש.
וכן איתו, עם הונילי הראשון שלי והמושלם שלי.
למדתי אהבת אמת מה היא.
כזו שהיא הדדית ועמוקה ונותנת ומכילה.
למדתי לשחרר הכל ולהיות הכי אני שיש.
ולקבל אותו כמו שהוא, בלגניסט שלא מרשה לי לנקות אחריו.
שובב רומנטי שמביא לי מכשפה קטנה מניו יורק.
ועולם ומלואו של אושר שממלא את העינים שלי בדמעות של שימחה והוקרה על שהוא בחיי.
