אז עברו כמה חודשים וזה פשוט לא ניגמר ולא עובר. ונמאס לי לשתוק להבליג ולסובב את הלחי השניה.
ובכלל שסטירות זה לגמרי לא הקטע שלי.
נמאס לי שהיא משחקת את הקורבן כשלאורך כל מערכת היחסים הייתי צריכה ללכת על קליפות ביצים, בן זוגי היה צריך ללכת על קליפות ביצים ושנינו היינו צריכים לוותר ולהתגמש בכל מה שחשוב לנו כי לה זה הפריע. כי לה לא היה נוח או כי לה זה לחץ על טריגרים.
הכל לחץ לה על טריגרים.
אם נאלצתי לבטל פגישה כי הייתי חולה קיבלתי ריגשי של שבוע, על כמה אני מדליקה את חרדת הנטישה שלה. אם הייתי עסוקה כשהיא הייתה פנויה כי חלילה וחס יש לי גם חיים הייתי לא בסדר ולא היה לי זמן לעוד מערכת יחסים. וכל זאת למרות שעוד בתחילת הקשר ניסיתי לתאם ציפיות לכמה היא מצפה שניפגש, איך היא מצפה שמפגשים יראו ומה הם יכילו.
וכשסוף כל סוף העזתי והעלתי את הקשיים שלי בקשר לשיחה, הפכתי למפלצת ולא בסדר כי אני לא בוטחת בה. הפכתי שוב לאשמה!
גם כאשר ניסיתי להסביר מה עושה לי רע וקשה. ואיפה אני מבקשת שתבוא לקראתי. כי לחפש את עמק השווה בקשר היה מושג זר ומוזר לה. היא ידעה לתת רק מתי ואיך שבא להומוציא אותה באור חיובי מול העולם.
ולקחת כל הזמן וכמה שהיא רק רוצה ויכולה. ואבוי אם אומר לה לא, גם אם הלא הוא כי אני פאקינג חולה ולא יכולה.
למי אכפת? כי זה לא שהיא לא יודעת שאני נכה או לא אמורה להבין בעצמה מה זה להתמודד עם כאבים כרונים וקושי לתפקד.
אבל רק לה אלו פרוולגיות שמגיעות.
העבודה והלימודים שלי בכלל לא שוות ערך לעבודת הקודש שלה בקהילה הגאה.
הנסיון שלי לבנות לעצמי חיים הם אפס מאופס לאומת המהפך שהיא עוברת.
ואני אפס מאופס בהשוואה אליה.
כך גרמה לי להרגיש כל החצי שנה שהיינו יחד!
אני? אני הרגשתי כבת זוג מתעללת ומזניחה.
ואז כשעוד העזתי להתוודות על רגשות כלפיה ולהבין כשהיא לא חשה מוכנה להחליט אם מרגישה כך כלפי, הפכתי שוב למפלצת שמלחיצה...
וצריך להיפרד ממני כי זה לא עובד.
ואחרי ששברה לי את הלב ושבוע בכיתי
לבוא חזרה ולהתחיל הכל מחדש.
אבל העזתי לדבר כבר, לומר שמפריעים לי דברים, חלילה וחס לא לסגוד לאדמה שהיא הולכת עליה. ולנסות לפתור בעיות.
אז היא שברה את הכלים ולא משחקות, נעלמה לשבוע באמצע שיחה בלי שום התראה.
והעיזה לשוב ולהתריס בפני,
שאני!
אני כמובן שוב לא בסדר!
כי כך לא מסיימים יחסים.
כי כמובן הייתי צריכה לזחול על הגחון בפניה ולהתחנן שתסלח (רגע שנייה אני רצה)
ואז בנסיון אחרון ונואש לסיים את זה בוגר,
עזבתי את כל המרחבים הוירטואלים שהיא מנהלת בפייסבוק כדי לאפשר לה מרחב בטוח.
מה שהיא עד היום כמובן לא עשתה גם במרחבים שאני מנהלת.
אלה להפך הגדילה לעשות ושיחקה משחקים מלוכלכים גם פה, בכלוב.
חוסמת בפני גישה לכל מרחב שהיא יכולה. מטרילה ועוקצת כשאני מנסה ליצר לעצמי מרחבים משלי.
ומגדילה לעשות ומנסה לתקוף ולפגוע במי שאני מנהלת איתה מערכת יחסים חדשה.
נמאס לי לשתוק!
נמאס לי שהיא עושה עצמה קורבן כשהיא רחוקה מלהיות כזו.
נמאס לי להיות המבוגרת האחראית כשהיא ילדה קטנה שעושה טאנטרום וכולם נותנים לה סוכריות.
תתעוררו!
כי אתם הבאים בתור לעבור חרם על ידה
כי אם לא תלכו בזהירות מספיק על קליפות הביצים סביבה.
היא תשלח את המינינים הקטנים לאיים עליכם! שאם לא תתישרו ותסתמו את הפה.
היא תפגע גם בכם.
אז הינה!
הינה הצד שלי!
פאקינג 15 שנים אני בכלוב.
ולא חסרות הנשים והגברים פה שניהלו איתי קשרים או מערכות יחסים או סתם חברויות שיכולים/ות להעיד על האופי שלי.
על הדאגה שלי
על כך שגם 10 שני אחרי אני לצידם!
נותנת כתף כשצריך.
אבל כשמתנהגים אלי כבת אדם.
לא כזבל!
כן גם נשלטות יכולות להיות מתעללות ומסוכנות מסתבר.
לא חשבתי ששוב אפול למערכת יחסים מתעללת.
אבל הינה התבדתי.
