התעוררתי מסיוט נוראי
בסיוט ישבתי על הריצפה במקלחת, מים חמים זורמים עלי וסכין לא מוכרת חורצת בי שוב ושוב חתכים עמוקים ומדממים.
מעולם לא חתכתי את עצמי,
פגיעה עצמית שכזו היתה ממני והלאה, רחוקה שנות אור ממני, ברוטאלית וגסה מידי עבורי.
מעולם לא היה בי הרצון לנסות או לעשות זאת.באמת.
המחשבות היו ונערתי אותן ממני כהרף עין.
ביצוע, חס וחלילה!
מעולם לא סיכנתי את עורי הצחור בלהב כזה או אחר.
מעולם לא עמדתי לסכן עצמי בכזו פעולה גסה, ברברית. ולא תרבותית כמו חיתוך עצמי.
והלילה, התעוררתי מתוך סיוט מזוויעה שבו ישבתי וחרטתי בעצמי שוב ושוב ביד הלא נכונה.
יד שמאל חורטת ביד ימין עוד ועוד תעלות מדממות. כואבות וצורבות. נוטפות זרם דם בורדו אדום ניגר ונשפך. וככל שהעולם הטשוש בחלום כך הפך.חד במציאות והתעוררתי.
התעוררתי מכווצת בעצמי, רועדת וכאובה
בתוך התקף חרדה נוראי, עם דמעות זורמות בקצב מסחרר מהעיניים.
ניסיתי להרגיע את עצמי, אוכל, כדורים נוגדי כאב ונוגדי חרדות.
בסוף סגרתי בשקט את הדלת של חדר השינה
הדלקתי אור מרוחק וחלש בסלון.
וכמו שהחלטתי לתת לבכי לזרום שמעתי אותו קורא לי. שואל אם הכל בסדר?
ועניתי לו אמת, כי אמת זה כל מה שיש ביננו.
ענתי שלא, שהיו לי סיוטים ויש חרדה קשה.
והתנצלתי שהערתי אותו.
והוא הסביר שהתעורר מעצמו כי משהו הרגיש לא בסדר.
אז התכרבלתי לו בידיים.
ודיברנו, הוא ניחם, הסביר.
הבהיר לי שזה שחלמתי לא אומר שזה מה שאני רוצה. ליטף, ניחם, עודד ותמך.
ובעיקר פשוט היה שם.
למרות שעשיתי הכל לא להעיר אותו.
הוא חש את המצוקה שלי.
עשה כל מה שרק הייתי צריכה ועוד קצת.
הבעל המושלם שלי!
ועכשיו צריכה להחליט מה הלאה?
ללכת.לפסיכיאטרית מחר?
להתיעץ?
לברר האם יש מה עוד לעשות? איך עוד לאזן? לקוות לתיקווה...?