כנועה לעצמי..

חשבתי לעצמי שזה יהיה זמני העולם הזה ....הפנטזיה כביכול שכנראה תשהה בתוכי לנצח.
חשבתי שאני כאילו "שפחה" בתוך עולמו של האדון שלי .
אך זה מעבר לזה ,זה עמוק יותר,זה חי ונושם בתוכי הצורך להיות שפחה כנועה צייתנית מושפלת על ארבע ולהגיד "אמן" על כל דבר שהאדון שלי אומר.
אני זקוקה לזה כמו אוויר ,אוכל,מים,
כאשר אני לא איתך אדון יקר אני לא קיימת אני לא חיה את האמת שלי .והאמת שלי היא איתך...גם שאתה רחוק ממני .
האדון שלי קצת התרחק ממני לאחרונה ואני דיי משתגעת
אני חייבת לשמוע את קולו הברור הרם והנישא מעליי.
אני מתגעגעת להיות שוב על 4 עם מבט כנועה לריצפה
להיות ממושמעת ולמלא את רצונו