אני יושבת בשיעור הכי משעמם בעולם, וחושבת עלייך ועליי.חושבת לעצמי לפעמיים למה אני צריכה את זה , את הכאב הפיטמות,את הקושי לפעמיים לשבת על הכסאות הלא נוחות גם ככה.עברו כבר 5 שנים מהשולט הקודם ובזמן הזה למרות שבער בי,פינטזתי השתוקקתי שוב להרגיש ולהתרגש מלהיכנע מלכאוב,מלהתמסר כל כולי, עדיין היה בסדר , אז הייתי עם בנות זוג שעולם השליטה ממש לא דיבר אליהן, ואז אתה באת ושוב הרגשתי את אותו צורך מתעורר לו משנתו. ועם ולמרות העונג בקשר איתך,למרות שמפעם לפעם אני יותר ויותר כנועה, מתמסרת יותר נהנת איתך , מרגישה תחושות כל כך עוצמתיות למרות כל זה, אני לפעמיים שואלת למה הייתי צריכה את זה, למה אני צריכה את זה? ומפעם לפעם אני מבינה שאני כבר סוג של מכורה , ובכל זאת לא מבינה מאיפה בא הצורך הזה להיות נשלטת,?מאיפה הצורך להעניק לך כ?כ הרבה, ולפעמיים אני מוצאת את עצמי חושבת מה לא בסדר איתי שרגעי העונג הגדולים מגיעים דווקא שאתה מכאיב ומשפיל אותי. ועכשיו אני חושבת האם זה נורמאלי? האם לעוד צצות מחשבות כאלו? האם מישהו ענה על למה אנחנו צריכים את זה כ?כ? לא רק נשלטים גם השולטים. מה ששיעור משעמם אחד עושה לבנאדם
לפני 14 שנים. 23 ביוני 2010 בשעה 9:37
