ביום יום, בעומס המטורף שעובר על שנינו עכשיו , אני מנסה להוציא אותך מהמחשבות שלי
כי ברגע שאני מתעוררת מינית , ביי ביי לימודים בוקר טוב חרמנות .
בשבועות רגילים שאני רואה אותך כל שבוע,גם אז אתה כ"כ חסר לי ואני כ"כ רוצה שתהיה פה שוב, שתשפיל שוב , שתחנך שוב, כל כך רוצה לאבד את עצמי ולתת לך לקחת את השליטה.
אבל השבוע וחצי האלה, הגעגועים חוצים כל גבול . מתה להרגיש אותך , כל הגוף שלי צועק את זה , אני כל כך כמהה להרגיש אותך, כ"כ כמהה להיות שלך שוב ולא רק מרחוק, להיות שלך מקרוב, להרגיש את היידים שלך מלטפות, סוטרות צובטות .
רוצה שתגיש לפי את הרגל שלך, אנשק אותה כמו שמעולם לא נישקתי , רוצה שתכניס את הזין שלך לפה שלי , אמצוץ אותו כאילו טירוף אוחז בי.
רוצה לתת את כולי למענך, רוצה ששנינו נדע כמה אני באמת שלך .
רוצה לבטל את עצמי לגמרי למולך.
רוצה להיות כל מה שתרצה שאני אהיה.
כל כך מתגעגעת , חושבת שעות .
כל כך צריכה אותך, רוצה אותך ,לפעמיים אני כמעט מריחה אותך באפי, כמעט מרגישה את ידך על גופי ואז זה חומק ממני, משאיר אותי עם חלום רטוב עלייך .
אם הייתי יכולה לתאר לך במילים, כמה כנועה אני כרגע , אפילו שאתה רק במחשבות שלי , אבל מילים לא יתארו לא יצליחו להעביר לך את המסר כמה כנועה אני בשבילך , לכן אני מקווה שבקרוב אוכל להוכיח לך במעשים .
רוצה להתחבר אלייך שוב, רוצה שתכיל אותי שוב, לצידך גם בהשפלה הכי גבוה , נפשי נמצאת במסיבה, בהתרוממות שלא נגמרת,שאני איתך זה קצת כמו לקחת חשיש רק בלי הצחוק.
השלווה שאופפת את כולי,החיבור החזק והמושלם הזה שיש בתוכי .
ומתוך הגעגוע, והרצון פתאום אני מבינה דברים שלא הבנתי תוך כדי תהליך,נשלטת, זונה , כלבה , מושפלת זה דברים שעוברים שנשמעים שוב ושוב, שמחרמנים אותי אין ספק, אבל פתאום בגעגוע הזה כל מילה מקבלת משמעות, הכל עוצמתי יותר, אני לא יודעת אם אתה מבין או יודע אבל הם כבר ממזמן לא מילים ריקות מתוכן , נסכנו בהן המון משמעות והמון תוכן בכמעט 4 חודשים האחרונים, עד שהגענו למקום שאני נמצאת בו היום, שאתה במחשבות שלי כל הזמן, שאני מרגישה שלך גם מרחוק, שאני מוכנה אם רק תבקש לבוא עכשיו לענג אותך .
שהמילים הם לא רק מילים לצורך משחק, זה כבר לא בכאילו ואולי,זה אמיתי ,מחובר מרגיש כל כך נכון, ההתמסרות היא כבר לא כמו בהתחלה, היא המריאה לה מעלה והגיעה למקום שהיא נמצאת בו היום, היא לא הגיעה לשיאה תמיד יש עוד שיפור, ועוד מאמץ אבל היא בהחלט פרסה את כנפיה.
מכל הגעגוע הבנתי כמה חזק הוא הרצון שלי להיות הנשלטת שלך, כמה מדהים זה בעייני כל פעם שאנחנו נפגשים.
ומהמקום הזה אני רוצה להגיד לך תודה, על כל התחושות , על הכאב ורגעי ההנאה.שאתה דואג גם שאנחנו לא בסשן ,שאתה ידיד אמת ואדון נפלא.
שאתה מחבר את כל הקצוות שלי לאחד, שאתה מרגש אותי כל סשן מחדש.
וכל כולי תקווה, שהכניעה וההתמסרות מגיעים אלייך דרך המעשים, שאתה מרגיש בהם לא פחות ממני,שהעוצמות של הקשר הזה הגיעו גם אלייך.
מדהים ונפלא לקום בבוקר ולזכור שאני הנשלטת שלך .....
מוקדש,מכל הלב לאדוני היחיד והמיוחד
ל-smigi
לפני 14 שנים. 1 ביולי 2010 בשעה 18:16