ימים של מחשבות , אני חושבת שקצת התרחקתי מעצמי (לא יודעת איך זה אפשרי אבל נו מילא)
אני חושבת שקצת התרחקתי ממך, אולי קצת איבדתי את עצמי
מצד אחד יש בי התלהבות כמו בילדה קטנה שרוצה איזה סוכריה
מצד שני יש בי את הצד שרוצה להסתגר לברוח מהכל, מכולם
יש אותך, שאומר ומזכיר שוב ושוב כמה אתה גאה בי, אפילו קיבלתי קולר
ויש אותי שמרגישה שאני כל הזמן מפשלת, שאני לא מספיק טובה
שאני לא מספקת אותך מספיק, לא סופגת מספיק
כאילו מבפנים משהו צועק לי שאתה כבר לא נהנה כמו פעם(למרות שמעולם לא אמרת מפורשות)
ואני חושבת כל יום איך לשפר את עצמי , איך לתת מעצמי יותר
ואני רוצה להתמסר יותר להיות הרבה יותר בהכל
אבל לא יודעת איך לעשות את זה
כל שבוע לפני שאנחנו נפגשים אני מנסה לחשוב על כל הדרכים שהפעם תרגיש באמת באמת כמה אני שלך
וכל שבוע העייפות אחרי הלימודים אחרי העבודה, וכל שבוע אני רוצה לתת מעצמי 200% ומרגישה שנתתי לך בקושי 20%
אולי הכל בראש שלי ,החוסר סיפוק הכללי שלי מעצמי שמשפיע גם על זה.
הלוואי וידעתי מה להגיד, מה לעשות כדי להוכיח לך שאני שלך גוף ונפש
שאני משתוקקת בכל יום להרגיש את היידים שלך על הגוף שלי
שאני נרטבת כמו זונה מיוחמת רק מלשמוע את הקול שלך
שאני רוצה אותך כל דקה ביום וכבר לא איכפת לי איפה
אצלי, אצלך ,בחוץ איפה שתגיד מתי שתגיד
הלוואי והייתי יכולה להרגיש בלב שלם שהקולר מגיע לי , אבל אני מרגישה מאכזבת,אני יודעת שאתה תמיד שומר על הגבולות , יודע עד מתי אני אספוג בשבילך ומתי אני עומדת להישבר אתה מקסים, אתה נפלא בהכל , אני פשוט הדפוקה שיודעת שאני עומדת להישבר ומרגישה כ"כ אכזבה שזה הכל ,שאני לא יכולה לתת לך יותר ,שאני לא יכולה לספוג בשבילך יותר.
אני מאוכזבת אבל ממש לא ממך , אני מאוכזבת ממני למרות שאתה אומר שאתה לא ואני מאמינה לך
אני מרגישה שאני רוצה לתת לך יותר
אבל הגוף והנפש מסרבים לתת לי לתת לך יותר
זה מתסכל ,זה מכעיס וזה מאכזב
הלוואי ואי פעם אוכל להתגבר על כל המכשולים שהחיים הציבו לי
כדי להראות לך במילים ובמעשים
כמה אני שלך
אוהבת אותך אדוני
לפני 13 שנים. 1 בינואר 2011 בשעה 21:29
