גברת ברחוב, זונה במיטה

התעייפתי , מהכל ומכלום
עובדת כמו מטורפת ,מנסה לשבת על הסימנריונים
מנסה להפסיק להיות עצלנית ולדחות את זה, כבר סוף מרץ הבטחתי לעצמי לסיים סקירת ספרות אחת עד היום
כמובן שלא עמדתי בהבטחה.
אני עייפה מהכל,מהשקרים מהמשחקים
מהפנטזיות שלי
עייפה מלחכות למשהו שלא יקרה בחיים
עייפה מלאכול את כל הלוקשים שכולם מסביבי מוכרים
רוצה לאבד שליטה אבל באמת לא בכאילו
לפעמיים אני מסתכלת על הדיירים בהוסטל שאני עובדת בו במבט של קנאה
כמה כיף לאבד שליטה לגמרי, על החיים על הכל , בלי ציפיות בלי דרישות בלי דין וחשבון לאף אחד
בלי המרוץ המטורף הזה להשיג כל דבר גם את הבלתי מושג .
צריכה עכשיו את החיבוק את ההבנה את האהבה.
שנה וקצת כבר עברה , אותה אני כבר ממש לא רוצה ושוב חוזרות לפעמיים התחושות שצריך קשר, שאני זקוקה לאהבה
ומצד שני למי יש כוח או זמן להשקיע בקשר
ככל שאני ממשיכה לכתוב ומסתכלת על השורות אני מבינה יותר כמה אני זקוקה שוב לפסיכית שלי כי אני מרגישה שאני יורדת מהפסים .
כמה אני זקוקה לאבד שליטה ,כמה בא לי לצרוח ולצרוח ולצרוח
כמה בא לי לשבור את הכלים, לשנות לצאת מהמקומות שלא טוב לי בהם
מכל המקומות שרק תוקעים אותי במקום
ונשארת כי נוח , כי מוכר כי האשליה חזקה והדימיון עולה על המציאות
מחר אחרי 9 שעות עבודה שאגיע ב-8 הביתה אני שוב מבטיחה מחר אני אשב על העבודה אסיים את החלק שנשאר לי
מחר אני מבטיחה לא לשקוע במחשבות שוב על איפה אני ומה אני רוצה
צריך להמשיך להתקדם בהתאם לציפיות גם אם בא לי לזרוק הכל ואת כולם
חייב להמשיך לתחזק את החומות, לשים את כל המסכות
גם אם נשבר ונמאס חייב להמשיך בהצגות
מחר אחזור להיות כל המסכות שאני
כי התחייבתי לעצמי , להילחם בעצמי תמיד
רק אני יודעת כמה כישלון טמון בתוכי
כמה אכזבה
כמה הרצון לוותר על הכל חזק
רק אני יודעת
עד כמה השקר גדול