תקופת מבחנים מטורפת
בין עבודה ללימודים , חזרה ללימודים ושוב עבודה
תקופה של שינוי
הריח באוויר
הפחד משתלט לפעמיים
אני נמצאת באמצע צומת
ומרגישה כמו ילדה קטנה שפוחדת להתפרק
שפוחדת לטעות
כמו ילדה מפנטזת מציאות כמעט מושלמת
רוצה שהרגע יגיע עוד חודשיים בדיוק
ופוחדת מוות שיגיע
ורוצה כל כך לשנות להגיע לשם אחרת
חזקה יותר , תלויה פחות
לתת לעצמי להשתחרר מכל הדברים שאני יודעת שמזיקים
מכל האנשים הלא טובים שמקיפים
לעשות את הצעד הזה למעני ורק למעני
ולבד לעמוד על הרגליים לבד
ולצעוק שאני לא זקוקה לאף אחד
רוצה לשמור על השפיות המועטה שעוד נותרה לי
מזוכיסטית אומנם אבל רוצה להפסיק את הכאב המיותר
רוצה לתת לכל המזיקים ללכת
ולא להזיל דמעה אחת על לכתם
רוצה להפסיק להתכופף ולהסתפק במועט
רוצה שיכאב למזיקים כמו שכואב לי
רוצה שיקומו יום אחד ויבינו את מה שהרגשתי
רוצה לזרוק אותך לאלף עזאזל
ולהגיד לך תאמת הקשה מכל
כמה שאתה מתוק ככה אתה מר
כמה שאתה מדהים ככה אתה אכזר
כמה שכיף איתך ככה אני סובלת לצידך
כמה שאתה מחזק אותי ככה אתה שובר אותי
כמה שאתה גורם לי לצמוח ככה אתה מקדים את הנבילה שלי
ואולי לא היום , אולי אני עוד חלשה
אבל יבוא יום והכל יתממש
יבוא יום שאני אפסיק לשחק
אני מקווה שאז יהיה טוב
גם לי וגם לך
מקווה כמו ילדה
ואולי זו סתם נקמה מתוקה
שאז ביום הזה תבין את ההרגשה
שאז תבין מה איבדת
לפני 13 שנים. 1 ביולי 2011 בשעה 19:09