מחשבות ההופכות למילים...

אולי זה תחילת החורף והגשמים שהתחילו גרמו לתנופה גדולה בפוסטים הנכתבים על טפטופים כאלה ואחרים. 

והנה הטפטוף שלי. 

הטיפות שלי הן של הטבע 

טיפות הגשם משולבות בטיפות הגלים הנשברים על הסלע.   

אותו סלע שהיה לי לקרקע יציבה בתקופה הקשה בחיי

בכיתי, צחקתי, כתבתי, הצטלמתי, החלטתי ,בעיקר נשמתי  על הסלע המופלא הזה  

ועכשיו הגיע הזמן לשחרר את הסלע ולסגור איתו מעגל

ופשוט לומר לו תודה. 

מסתכל על הסלע תחת רגליי, כמה הוא מכיל לתוכו את טיפות הגשם ואת הגלים החזקים השוטפים אותו. 

• תודה לך סלע שהיית שם בכל רגע, בבקרים בשבת אחרי אימונים.
• בערבי שישי שהרגשתי לבד. 
• באמצע השבוע אחרי העבודה. 
• ברגעי השבר וגם ברגעי היפים  

תודה לך 

ואולי הסלע הוא בכלל אני.  

20:30 זוהי שעת המקלחת שלה 

נר בניחוח וניל מפיץ את ריחו ומאיר את חלל המקלחת 

המגבת והחלוק הורוד מקופלים וכך גם הפיג׳מה של אחרי עם הגרביים המצחיקות שלה  

היא נכנסת למקלחת ואני נותן לה כמה דקות להתפשט ולהתרגל לטמפ המים ואז נכנס 

״ אתה מצטרף ?״ היא שואלת 

״ לא, עכשיו אני רק מסתכל עליך״ אני עונה לה בקול חד וקצר  

״מה זאת אומרת״ היא משיבה לי

״ תאונני! ״ אני משיב לה  

מרגע זה אפשר היה לשמוע רק את צלילי המים על גופה המהמם, את הגניחות הקטנות ,את הנשימות הכבדות. 

ואני רק מסתכל עליה ,נוגעת עם היד המהממת שלה והלק הכהה, יש לה אצבעות ארוכות נשיות כל כך ויד עדינה. 

״תזייני את עצמך ״ 

העיניים החומות שלה נפתחות ,מופתעות והיא מאוננת את עצמה, ומזיינת את עצמה מולי בבושה אך בהערצה אין סופית.  

״אני יכולה לגמור ?״ היא ספק שואלת ספק מתחננת. 

אני משתהה עם התשובה שלי עוד מספר שניות שמרגישות לה כמו נצח 

״תגמרי קטנה״ 

נ.ב 

ביקשת שאכתוב, אז כתבתי. 

בקרוב יהיה מפגש, מפגש של בני 39 שלא ניפגשו יותר יותר מ 24 שנים. 

המפגש הזה תפס אותי לרגע של חשבון נפש  

ומלא שאלות שאני שואל את עצמי 

לאן הגעתי עד כה? 

מה השגתי לעצמי? למשפחה שלי? 

מה פספסתי? 

מה הייתי עושה אחרת? 

מה לא הייתי משנה? 

האם ככה דמיינתי את עצמי בגיל 39 ? 

מלא שאלות,מלא! 

ובכנות אני לא מעונין, יכול, יודע לענות על כולן. 

הרבה זמן לא עשיתי חשבון נפש, נראה לי מאז שהחלטתי להתגרש, וזה מאד חשוב לעשות

רק ככה גדלים, מתפתחים, לומדים. 

אולי בהמשך יהיו לי תשובות לשאלות למעלה…

בשביל מה צריך אזכרה? לעולם לא אשכח אותך!

אתה כל יום איתי, בכל החלטה , בכל שיחה ,בכל רגע.  

בשביל מה צריך אזכרה? לעולם לא אשכח אותך! 

השבוע בכיתי בזיכרונות שלי ושלך, ברגעים שלנו.  

בשביל מה צריך אזכרה? לעולם לא אשכח אותך! 

הזמן עושה את שלו כך אומרים , הם טועים  

בשביל מה צריך אזכרה? לעולם לא אשכח אותך! 

אני האחרון שדיבר איתך, אמרתי לך 

״ אני פה הגעתי, אתה יכול ללכת״ 

 ואתה לא דיברת חזרה, רק הזלת דימעה.

לאחר 3 שעות הלכת ולא חזרת יותר 

בשביל מה צריך אזכרה? לעולם אזכור אותך. 

אבא 

הונילית שלי יושבת בקצה המיטה ומקפלת כביסה (רובה שלי)  

הקיפול שלה מושלם, הישיבה שלה מושלמת.

*הייתי חייב לזיין אותה על הכביסה המקופלת.

אני מרים אותה וזורק אותה על הגב, על הבגדים המקופלים, מפסק את רגלייה, מלקק אותה, מזיין אותה  ארוכות עם אצבעותי, האורגזמה שלה קרובה ואני חודר לתוכה , הרטיבות , הנשימות ,הריח, הזיון החזק.   

היא גומרת על הזין שלי,מרגיש אותה מתכווצת גונחת בעוצמה ואני בתגובה,מגביר קצב ועוצמה וגומר גמירה חזקה כל כך בתוכה.  

* צריך לקפל שוב את הכביסה  

נסיעה חזרה הביתה מארוחת צהריים, 

אני נוהג לצלילי פלייליסט 90’,הונילית לצידי עסוקה הטלפון. 

בלי כל התראה פשוט רציתי לגעת בה,להגמיר אותה 

יד ימין,2 אצבעות מדויקות על הדגדגן שלה בתנועות מעגליות עדינות, קצב קבוע. 

הונילית - ״פאק אתה בדיוק בנק׳״ 

אני -״ מכיר את הכוס שלך כמו כף ידי,מה חשבת ״

תוך כדי המשפט אני מגביר את הלחץ על הדגדגן,מעלה מהירות.

תוך כדי בריכוז שיא על הכביש , יד על ההגה, יד בכוס שלה, מהירות קבועה, בטוחה, מסלול ימני.

ריכוז שיא על הקול שלה, תנועות האגן שלה, מהירות קבועה ,בטוחה.

לאחר 5 דק׳ כאלה היא גונחת,גומרת גמירה חזקה, רועדת על המושב, מחייכת חיוך דבילי, מבט מזוגג ונשימות קטנות

שקט של גמירה.

2 ידיים על ההגה, נוסעים הביתה.  

7 בבוקר אימון קרוספיט 

עיקר האימון היה דופק גבוה 

קפיצה בחבל  בכללי קפצתי 500-Double Unders

החבל שלי מקצועי ולכן הוא דק ממש

הצליל של הסיבוב מזכיר את צליל הצלפת הקיין, האויר שנחתך במהירות ,הרוח הקלילה , ותחושת ההצלפה (כאשר מפספסים בקפיצה) ההצלפה עצמה כואבת,חדה , לא מתפשרת. 

בסט האחרון של 50 קפיצות שהגוף עייף והדופק 160 ברקע מוזיקה מדרבנת.

ואני,אני בכלל הייתי בספייס שמעתי רק את האויר נחתך,את האדרנלין בגוף, ריכוז מטורף 

הזיכרונות הציפו אותי מהעבר. 

מהנשלטת המושלמת שלי(לשעבר)  שאהבה כל כך את הקיין שלי, המבט שלה בהצלפות,הגניחות שלה,הסימנים,הצורך שלה בכאב החד הזה 

הזכרון,התחושה,הסאונד,הספייס. 

וכל זה בדקה של קפיצות, היה בהחלט אימון מעולה  

וכך גם הזיכרונות. 

בירח מלא קורים לנו דברים נפלאים, הלילה אוננתי אותה עד דמעות,פשוט כך. 

ועכשיו הולך לזיין אותה עד דמעות. 

ליל ירח מלא 

זמן רב שלא הצלפתי 

זמן רב שלא לקחתי

זמן רב שלא הכאבתי

הארגז נפתח, הצעצועים עברו ניקוי יסודי וחיטוי 

התגעגעתי למגע היד על ידית השוט 

לריח העור 

למראה היחודי

לכל שוט או פלוגר יש סיפור,כל אחד מהם פגש ישבן ,חזה,יד של נשלטת  

לכל נשלטת יש מקום בליבי, חלק מהחיים שלי

בוקר של התרגשות לא מוסברת  

יצאתי לעבודה מסופק,רגשן, וגאה  

מוכן לסיפור(ק) הבא 

מי שעוקב אחרי יודע/ת שאני הבשלן בבית. 

אז היום הכנתי קציצות בשר ברוטב לצד פירה כמהין ודג ברוטב עגבניות חריף 

בהמשך הערב לאחר סדרה מעולה שצפינו בה (מבפנים) הונילית החליטה שהיא אוכלת לי את הזין, וגמרתי גמירה חזקה לגרון שלה. 

שניה אחת לאחר שהיא מתאוששת מהגמירה:

הונילית שלי -״ מה זה?, יש לזרע שלך טעם של אפטר טייסט מהדג״ 

״אתה יודע שאני לא אוהבת דגים! ״

ואני שואל אותכן, באמת המיתוס הזה אמיתי שיש השפעה של האוכל על טעם הזרע? ואם כן מה הטעם (אוכל ) אהוב עליכן. 

נ.ב

למרות הדג היא לא השאירה טיפה,ממושמעת ונילית :)