מחשבות ההופכות למילים...

נתחיל מהסוף , ירדתי לה  

7:30 ניפגשים בפינת הקפה 

״רוצה קפה של הביוקר ?״ אני שואל אותה 

״כן בטח, אשמח ״ מחייכת אלי 

״הקפה עלי, יש לך משהו מתוק ליד הקפה ?״ 

״יש, בוא למשרד שלי״ חיוך ונשיכה שפתיים 

אני נכנס למשרד ומניח את הכוסות קפה, מקרב אליה את הקפה שלה ואת שלי מניח בצד  

״תסגור את הדלת״ 

סגרתי 

״תנעל״ 

מסתובב אליה במבט של (מה?) 

״תנעל אמרתי , ובוא אלי ״ 

נועל את הדלת , ומסתובב אליה , מוודא במבט כמה קרוב לבוא

והיא עם רגל אחת על השולחן, שניה על הריצפה מתוחה עם הנעל עקב השחורה שלה 

״בוא, קח את המשהו המתוק ליד הקפה שרצית ״  

באתי, לקחתי, טעמתי 

״הרבה זמן שרציתי, ואני שמחה ״ 

״הרבה זמן שחיכיתי , ואני שמח ״

נ.ב

הקפה שלי באמת נדיר 

״אז מחר ב 17:00, אתה בא כן, שלא תעיז להבריז לי״

זו ההודעה שקיבלתי ממנה ממש עכשיו

מחר ב 17:00 אני אראה אותה באימון ובראש יש לי את המשפט שלה מאימון הקודם 

״אני צריכה ממך יותר מחיבוק״ 

״מחר ב 16:30 תגיעי ל…יותר מחיבוק״

זו ההודעה ששלחתי לה 

בתכנון, להעניק לה יותר מחיבוק 

חמישי, אימון קרוספיט של שעה 17:00, היא לא אמורה לבוא (בדקתי, היא לא נרשמה לאימון) 

ולפתע היא הגיעה, רוח סערה מפוצצת באנרגיה שלילית, וחיובית על סף פיצוץ של ממש, דפקה לי חיבוק קרוב, החזה שלה נמחץ על גופי, גופה מזיע ולא אכפת לי, חיבקתי אותה קרוב, ונתתי עוד קצת (אולי אפילו הסנפתי אותה) 

היא : ״אני חייבת לפרוק , באתי ל open לשחרר״ 

אני: ״לכי על זה, תפרקי , תתפרקי , אני פה אם את צריכה אותי ״ 

החימום מתחיל, והיא בצד מפזזת מהאופניים לסקי , הלוך חזור ואני לא מסתכל אליה ישירות, מנסה להתרכז בחימום, במאמנת ובאימון של היום.  

האימון מתחיל והיא בדיוק סיימה עוברת דרכי ולוחשת

״אני צריכה ממך יותר מחיבוק ״

לחשה לי באוזן ורצה למקלחת 

הגוף שלי בתגובה מזדקר, נדרך , נכנס למוד. 

האימון מתחיל, אני בקצה המועדון במקום הקבוע שלי, לאחר מספר דקות היא יוצאת מהמקלחת , שיער רטוב , יחפה, שמלה קצרה עוטפת את גופה , היא נעמדת , זורקת לי מבט ואני בתגובה מסתכל עליה , נועץ בה (מסמן אותה במבט) והיא יוצאת …

שבוע הבא, אותו מקום אותה שעה… אני מצפה לה…

(אעדכן) 

הרבה זמן שלא שמעתי את רעשי העץ של ארגז הצעצועים נפתח 

הרבה זמן שלא סידרתי את ״כלי העבודה ״ לפי נושאים 

(קשירה, הצלפה, פיטמות, חדירה, כאב אחר, הנאה אחרת) 

הרבה זמן שלא היתה לי ״אותך״ בידיים שלי 

הרבה זמן שלא לקחתי 

הרבה זמן שלא הענקתי  

הרבה זמן שלא הייתי בדסמי 

הרבה זמן שלא כתבתי , ובא לי שוב 

מהתחלה… 

כותרת לפוסט הבא 

״מהתחלה, קצת אחרת ״ 

התחלתי לעשות קצת סדר בחדר העבודה , וכמעט ושכחתי שאי שם בפינה נמצא לו ארגז עץ המכיל את האביזרים הסוטים שלי 

ארגז שנבנה אי שם לפני 15 שנים, במחשבה ותכנון מוקפד על space , פונקציונליות, ואסתטיקה.

תכולת הארגז מכילה לא מעט אביזרים , מחבלים, גאג, שוט, פלוגר,קיין,  נרות, 5 סוגי מצבטים, גלגל כאב, קולרים ועוד…

והדבר הכי חשוב בארגז זה הזכרונות של 15 שנה  

ולכן החלטתי לצאת במבצע זיכרונות ולכתוב על כל זיכרון אשר חקוק במוחי. 

זיכרון ראשון יתפרסם בקרוב. 

תכלס, מתרגש. 

״טיפול גוף-נפש המשלב מגע אנושי עם ליטוף של המים. המטפל מציף, מותח, משיט ומערסל את המטופל בעדינות. התנועה של הגוף בשילוב עם השקט של המים, מביאים לרוגע מפתיע.״

אחרי המון זמן (4 שנים כמעט)  של הפסקה מרצון מעולם הבדסמ, הייתי צריך לתת לגוף ובעיקר לנפש להתאפס, להחליט מה נכון לי, מה טוב לי ובעיקר מה, איך, ומי עושה אותי מאושר.  

לפני שבוע נפלה בחלקי לחוות ״וואטסו – שיאצו במים״

אי שם בהרי ירושלים המדהימים , נתקלתי שם בקשיים, לא הצלחתי ממש לשחרר בהתחלה ולתת את עצמי בעיקר את גופי למטפלת , משהו במים העוטפים את האוזניים , גרם לי לסוג של פאניקה נשימות כבדות ודופק מואץ ואז בסדרה של כמה נשימות נרגעתי, הדופק ירד הנשימות נרגעו ולאט לאט הנחתי את ראשי לאחור על החזה של המטפלת והפקדתי את עצמי בה 

מפה ואלה זה היה 40 דק של מגע ידיים, גוף לגוף ,נשימות , מים בטמפרטורה מדויקת, ומוזיקה ברקע. 

הסשן הזה הזכיר לי כמה אני מתגעגע, וכמה הנפש והגוף שלי רוצים וצריכים את הבדסמ בחיי בדרך זו או אחרת.  

המקום הנפלא הזה שמגיעים עם האדם שמולך לרמת ביטחון ושקט ובעיקר מפקיד את עצמו (עצמה)  בידייך , כל כך רוצה בכך שוב, הפעם בדרך שלי, בזמן שלי. 

ובתור התחלה, פשוט אחזור לכתוב 

אני אוהב לקצוץ על הסכין

אני אוהב לסמן 

אני אוהב לבשל

אני אוהב להצליף

אני אוהב להאכיל 

אני אוהב לקשור 

אני אוהב לצלחת 

אני אוהב להכאיב 

אני פשוט, אני. 

Trigger Points

״זהו אזור ספציפי בגוף המצוי ברקמה הרכה - גידים, שרירים וכו,  נקודות טריגר מפוזרות בכל רחבי הגוף, ומאפשרות לטפל בכאבים באמצעות הפעלת לחץ ישיר וממוקד.״ 

היום הייתי בטיפול פיזיותרפיה השלישי שלי בעקבות עומס באימונים. 

לאחר עיסוי השכמה השמאלית שלי, ואבחון Trigger Point  הפיזיותרפיסטית פשוט אומרת לי 

״לא אמרתי לך אבל היום אני דוקרת אותך״ 

בשניה הגוף שלי נדרך , מתכווץ , דופק קצת מואץ.

את לא יודעת אבל מחטים זה בגבולות שלי, אני ממלמל לעצמי במחשבות אך הגוף שוכב לא זז, פשוט סומך עליה. 

המחט נכנסת, והיא משחקת עם המחט בשריר המכווץ ממש מעסה בתוך השריר, התחושה ממש מוזרה אבל נעימה. 

Trigger point - מוריד את המחטים מהגבולות שלי 

נ.ב

מחכה לדקירה הבאה. 

וכל מה שבא לי עכשיו זה כמו הפעם הראשונה 

ערב שישי וחורף בחוץ,

רעשי רעמים וגשם דופק בחלון,

את לבושה בחולצה ארוכה מידי וגדולה מידי,

ללא תחתונים או מכנס,

תאורת נרות מאירה את החלל,

ואת פשוט באה , נשכבת עם הבטן על הברכיים שלי, מגניבה מבט לאחור האומר ״ קח״  

ואני לוקח בדרך הכי אינטואיטיבית לי באותו רגע

ופשוט מפליק לך!

שוב

ושוב

ושוב 

בלי הגדרות , בלי משחקים, בלי אגו 

פשוט צורך משותף, המתכנס לרגע אחד שלי ושלך  

שוב היא הגיעה לאימון של שישי בוקר שעה 10:00 , הפעם היה אימון כח, מוטות מסודרים , כל אחד/ת מעמיס משקל לפי יכולת , הסבר אחרון של המאמן ויוצאים לדרך.  

אני והיא , פנים מול פנים, כל אחד בזון שלו. 

סיבוב ראשון ושני כבר מאחורינו, דופק גבוה, טיפות זיעה ,  אדרנלין בשמים 

סיבוב שלישי ואחרון יוצא לדרך בעוד 3…2…1…

אני: מתמקם ואוחז במוט, מבט קדימה, גב ישר, לוקח נשימה, מתחיל …

היא : מתמקמת ואוחזת במוט , מבט קדימה, גב ישר , לוקחת נשימה, מתחילה …

סט אחרון, חזק, בלי וויתורים, נשימות , דופק גבוה, מבט חודר

פאק שזה היה אימון מושלם 

רגע ! כתבתי על האימון של שישי על הזיון של שישי ? 

נ.ב

היה גם אימון וגם זיון של שישי בוקר 😉