סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני שבועיים. יום שבת, 13 ביוני 2026 בשעה 8:07

גם אם אנסה לשחזר את 

המגע, המבט, הריח, הנשימות , התנועות, השקט 

זה לא יהיה אפשרי 

התחיל מהסוף :

התפוצצתי בתוכה 

 

זה התחיל ב 

״אתה בא איתי לים? אני חייבת אחרי האימון הזה״ 

האימון היה בשעה 7:00, בשעה 9:00 היינו בים 

מפרצון באזור חוף הבונים , מקום יחסית מבודד, מים חמים, בריכה טבעית שמחכה רק שימלאו אותה 

היא כבר היתה במים, אני הגעתי כמה דק אחריה 

נכנס למים, עושה את דרכי אליה , המים נעימים מצננים את הגוף החם, השמש מלטפת, המבטים שלנו שוב מצטלבים, שאני ממש קרוב אליה אני נכנס עם כל הגוף ממש לכמה ס״מ ממנה 

 

״אני לא מאמינה שאתה פה״ 

״בואי אלי!״ 

היא מתקרבת, לא מסירה ממני את המבט, מתקרבת בתנועות קלות עם הידיים, חיוך מקשט את פנייה 

המגע הראשון הוא לא של השפתיים שלנו ולא של הידיים שלנו

מגע ראשון אגן באגן, היא עוטפת אותי ברגליה יושבת עלי באזור האגן 

״פאק, אני מרגישה אותך״ 

אני מסיט את התחתון שלה, אוחז בזין שלי ביד ימין ומכוון לתוכה, יד שמאל אוחזת בתחת המושלם שלה 

״עכשיו, את מרגישה אותי ״ 

גניחה של חדירה יוצאת ממני אליה, וממנה אלי״ 

חדירה אחת , איטית, עוטפת, ממלא אותה 

״פאק התגעגעתי לכוס הצר שלך״

לא הזדיינו, פשוט היינו 

 

 

 

לפני שלושה שבועות. יום שישי, 12 ביוני 2026 בשעה 7:58

או לא כל כך אקראי, תקופה שהמבטים שלנו מצטלבים 

 

״שמחתי לראות שאתה רשום לאימון היום ״ 

 

״שמח לראות שאת פה״ 

האימון מתחיל , 

אימון מנטאלי קשה 

קילומטר ריצה

100 מתח

200 שכיבות שמיכה

300 סקווטים

ושוב ריצה 

 

כל האימון אני בזון שלי, סופר חזרה אחרי חזרה, הזיעה נוטפת, הדופק עולה , הגוף נלחם במוח והמוח בגוף

 אבל אני לא מוותר וגם היא לא.  

מידי פעם אני מגניב אליה מבט, מדרבן אותה במילה או בתנועת יד חדה 

45 דק לאימון הגיע הזמן לריצה אחרונה, אנחנו יוצאים ביחד 

שומרים על אותו קצב, הנשימות שלנו מסתנכרנות , תנועות הידיים זהות, המבט קדימה , אין תקשורת מילולית, אבל כל כך מחוברים.

ממוקדים במטרה לסיים את האימון 

 

מגיעים חזרה למועדון, פאקינג הצלחנו , סיימנו 52:40 

 

״תודה שהיית איתי״ מודה לי בחיבוק מיוזע 

״את משהו מיוחד ״ אני מחזיר לה בחיבוק משלי 

 

 

 

* ואני בכלל רציתי לכתוב כמה התגעגעתי לכוס הצר שלה שפגשתי כ-שעתיים אחרי האימון  

 

אולי עוד אכתוב …

 

לפני חודש. יום שני, 1 ביוני 2026 בשעה 15:35

מדגדג יותר מאי פעם, אולי הדגדוג הזה יביא איתו 

 

מעשים

 

כתיבה

 

יצירה

 

נתינה

 

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 19 באוגוסט 2025 בשעה 15:36

נתחיל מהסוף , ירדתי לה  

 

7:30 ניפגשים בפינת הקפה 

״רוצה קפה של הביוקר ?״ אני שואל אותה 

״כן בטח, אשמח ״ מחייכת אלי 

״הקפה עלי, יש לך משהו מתוק ליד הקפה ?״ 

״יש, בוא למשרד שלי״ חיוך ונשיכה שפתיים 

 

אני נכנס למשרד ומניח את הכוסות קפה, מקרב אליה את הקפה שלה ואת שלי מניח בצד  

״תסגור את הדלת״ 

סגרתי 

״תנעל״ 

מסתובב אליה במבט של (מה?) 

״תנעל אמרתי , ובוא אלי ״ 

נועל את הדלת , ומסתובב אליה , מוודא במבט כמה קרוב לבוא

והיא עם רגל אחת על השולחן, שניה על הריצפה מתוחה עם הנעל עקב השחורה שלה 

״בוא, קח את המשהו המתוק ליד הקפה שרצית ״  

באתי, לקחתי, טעמתי 

 

״הרבה זמן שרציתי, ואני שמחה ״ 

״הרבה זמן שחיכיתי , ואני שמח ״

 

נ.ב

הקפה שלי באמת נדיר 

 

לפני כחצי שנה. יום שני, 11 באוגוסט 2025 בשעה 7:39

״אז מחר ב 17:00, אתה בא כן, שלא תעיז להבריז לי״

זו ההודעה שקיבלתי ממנה ממש עכשיו

 

מחר ב 17:00 אני אראה אותה באימון ובראש יש לי את המשפט שלה מאימון הקודם 

״אני צריכה ממך יותר מחיבוק״ 

 

״מחר ב 16:30 תגיעי ל…יותר מחיבוק״

זו ההודעה ששלחתי לה 

 

בתכנון, להעניק לה יותר מחיבוק 

 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 8 באוגוסט 2025 בשעה 15:09

חמישי, אימון קרוספיט של שעה 17:00, היא לא אמורה לבוא (בדקתי, היא לא נרשמה לאימון) 

 

ולפתע היא הגיעה, רוח סערה מפוצצת באנרגיה שלילית, וחיובית על סף פיצוץ של ממש, דפקה לי חיבוק קרוב, החזה שלה נמחץ על גופי, גופה מזיע ולא אכפת לי, חיבקתי אותה קרוב, ונתתי עוד קצת (אולי אפילו הסנפתי אותה) 

היא : ״אני חייבת לפרוק , באתי ל open לשחרר״ 

 

אני: ״לכי על זה, תפרקי , תתפרקי , אני פה אם את צריכה אותי ״ 

 

החימום מתחיל, והיא בצד מפזזת מהאופניים לסקי , הלוך חזור ואני לא מסתכל אליה ישירות, מנסה להתרכז בחימום, במאמנת ובאימון של היום.  

 

האימון מתחיל והיא בדיוק סיימה עוברת דרכי ולוחשת

״אני צריכה ממך יותר מחיבוק ״

לחשה לי באוזן ורצה למקלחת 

 

הגוף שלי בתגובה מזדקר, נדרך , נכנס למוד. 

 

האימון מתחיל, אני בקצה המועדון במקום הקבוע שלי, לאחר מספר דקות היא יוצאת מהמקלחת , שיער רטוב , יחפה, שמלה קצרה עוטפת את גופה , היא נעמדת , זורקת לי מבט ואני בתגובה מסתכל עליה , נועץ בה (מסמן אותה במבט) והיא יוצאת …

 

שבוע הבא, אותו מקום אותה שעה… אני מצפה לה…

 

(אעדכן) 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 1 באוגוסט 2025 בשעה 14:48

הרבה זמן שלא שמעתי את רעשי העץ של ארגז הצעצועים נפתח 

הרבה זמן שלא סידרתי את ״כלי העבודה ״ לפי נושאים 

(קשירה, הצלפה, פיטמות, חדירה, כאב אחר, הנאה אחרת) 

 

הרבה זמן שלא היתה לי ״אותך״ בידיים שלי 

הרבה זמן שלא לקחתי 

הרבה זמן שלא הענקתי  

הרבה זמן שלא הייתי בדסמי 

 

הרבה זמן שלא כתבתי , ובא לי שוב 

מהתחלה… 

 

כותרת לפוסט הבא 

 

״מהתחלה, קצת אחרת ״ 

לפני שנתיים. יום שישי, 15 בנובמבר 2024 בשעה 11:42

התחלתי לעשות קצת סדר בחדר העבודה , וכמעט ושכחתי שאי שם בפינה נמצא לו ארגז עץ המכיל את האביזרים הסוטים שלי 

ארגז שנבנה אי שם לפני 15 שנים, במחשבה ותכנון מוקפד על space , פונקציונליות, ואסתטיקה.

תכולת הארגז מכילה לא מעט אביזרים , מחבלים, גאג, שוט, פלוגר,קיין,  נרות, 5 סוגי מצבטים, גלגל כאב, קולרים ועוד…

והדבר הכי חשוב בארגז זה הזכרונות של 15 שנה  

ולכן החלטתי לצאת במבצע זיכרונות ולכתוב על כל זיכרון אשר חקוק במוחי. 

זיכרון ראשון יתפרסם בקרוב. 

 

תכלס, מתרגש. 

לפני שנתיים. יום חמישי, 31 באוקטובר 2024 בשעה 21:36

״טיפול גוף-נפש המשלב מגע אנושי עם ליטוף של המים. המטפל מציף, מותח, משיט ומערסל את המטופל בעדינות. התנועה של הגוף בשילוב עם השקט של המים, מביאים לרוגע מפתיע.״

 

אחרי המון זמן (4 שנים כמעט)  של הפסקה מרצון מעולם הבדסמ, הייתי צריך לתת לגוף ובעיקר לנפש להתאפס, להחליט מה נכון לי, מה טוב לי ובעיקר מה, איך, ומי עושה אותי מאושר.  

לפני שבוע נפלה בחלקי לחוות ״וואטסו – שיאצו במים״

אי שם בהרי ירושלים המדהימים , נתקלתי שם בקשיים, לא הצלחתי ממש לשחרר בהתחלה ולתת את עצמי בעיקר את גופי למטפלת , משהו במים העוטפים את האוזניים , גרם לי לסוג של פאניקה נשימות כבדות ודופק מואץ ואז בסדרה של כמה נשימות נרגעתי, הדופק ירד הנשימות נרגעו ולאט לאט הנחתי את ראשי לאחור על החזה של המטפלת והפקדתי את עצמי בה 

מפה ואלה זה היה 40 דק של מגע ידיים, גוף לגוף ,נשימות , מים בטמפרטורה מדויקת, ומוזיקה ברקע. 

 

הסשן הזה הזכיר לי כמה אני מתגעגע, וכמה הנפש והגוף שלי רוצים וצריכים את הבדסמ בחיי בדרך זו או אחרת.  

המקום הנפלא הזה שמגיעים עם האדם שמולך לרמת ביטחון ושקט ובעיקר מפקיד את עצמו (עצמה)  בידייך , כל כך רוצה בכך שוב, הפעם בדרך שלי, בזמן שלי. 

 

ובתור התחלה, פשוט אחזור לכתוב 

לפני שנתיים. יום שבת, 31 באוגוסט 2024 בשעה 12:41

אני אוהב לקצוץ על הסכין

אני אוהב לסמן 

אני אוהב לבשל

אני אוהב להצליף

אני אוהב להאכיל 

אני אוהב לקשור 

אני אוהב לצלחת 

אני אוהב להכאיב 

 

אני פשוט, אני.