מחשבות ההופכות למילים...

או לא כל כך אקראי, תקופה שהמבטים שלנו מצטלבים 

״שמחתי לראות שאתה רשום לאימון היום ״ 

״שמח לראות שאת פה״ 

האימון מתחיל , 

אימון מנטאלי קשה 

קילומטר ריצה

100 מתח

200 שכיבות שמיכה

300 סקווטים

ושוב ריצה 

כל האימון אני בזון שלי, סופר חזרה אחרי חזרה, הזיעה נוטפת, הדופק עולה , הגוף נלחם במוח והמוח בגוף

 אבל אני לא מוותר וגם היא לא.  

מידי פעם אני מגניב אליה מבט, מדרבן אותה במילה או בתנועת יד חדה 

45 דק לאימון הגיע הזמן לריצה אחרונה, אנחנו יוצאים ביחד 

שומרים על אותו קצב, הנשימות שלנו מסתנכרנות , תנועות הידיים זהות, המבט קדימה , אין תקשורת מילולית, אבל כל כך מחוברים.

ממוקדים במטרה לסיים את האימון 

מגיעים חזרה למועדון, פאקינג הצלחנו , סיימנו 52:40 

״תודה שהיית איתי״ מודה לי בחיבוק מיוזע 

״את משהו מיוחד ״ אני מחזיר לה בחיבוק משלי 

* ואני בכלל רציתי לכתוב כמה התגעגעתי לכוס הצר שלה שפגשתי כ-שעתיים אחרי האימון  

אולי עוד אכתוב …