|
|
|
רעשי הגשם מעירים אותי מהשנ״צ הכל כך נעים.
אני עומד ערום מול החלון, מצלם את הדקל, ומקליט את רעשי טיפות הגשם. ( לא הצלחתי לעלות גיף)
ונזכר ביער שלנו,על הגבעה הקטנה חולקים יין, נוגעים, צוחקים, מסתכלים, חוקרים, לומדים זה את זו.
יוצרים אלפי זיכרונות
מאות נקודות מגע
עשרות מבטים
ויד אחת שלך (בשלי)
והפעם הכנות לשישי,בישולים.
אני אחראי לבישול בבית.
כל כך אוהב את הרגעים האלה, מוזיקה של שישי ברקע, ריח הסירים בבית, האצבעות שנצבעות בצבע תבלינים.
אני מכין את כל המצרכים על השיש, סכין השף מונחת על קרש החיתוך.
מתחילים בהכנות…
בתפריט:
מרק עוף
פרגיות עם ערמונים וסילאן
תפוחי אדמה
קרפצ׳ו סלק
התחלנו
נ.ב
ללקק את האצבעות , זיון ושנ״צ.
מטלות בית
פעם בשבוע אני עובד מהבית. השבוע במקרה זה היום.
ביום הזה אני מקפיד לעשות מטלות בבית, הפעם הרשימה קצרה.
להתקין מתג חכם לדוד = ✔️
לתלות מדף בסלון =✔️
להחליף סוללות במשקל = ✔️
נ.ב
עכשיו לאונן ,מקלחת, להתחיל לעבוד
לפני חודש שתלתי פקעות של פרחי חורף, המגע הזה עם האדמה הרטובה בין האצבעות כל כך מחרמנת ומעוררת את הפטיש הישן חדש שלי
Hand fatish (יודע שיש פה עוד כמה סוטים כמוני)
אני שם לב יותר ויותר במהלך היום לידיים שלי בכל מיני סיטואציות ,אם זה בעבודה עם העכבר או מקלדת.
אם זה באימוני קרוספיט, על אחת כמה וכמה אחרי אימון.
תוך כדי בישול, חיתוך
ועכשיו אני לוקח את זה לרמה אחרת, למיניות שלי
למגע עצמי,מגע באחרת, מגע אינטימי,בדסמי ,פשוט מגע.
״יש לך ידיים טובות ״ היא אמרה לי
ועכשיו אני מבין את זה הרבה יותר
גילוי נאות, פוסטים קרובים יהיו בהקשר כזה או אחר על הידיים שלי אולי בצירוף תמונה
והפעם בתמונה יד ביער
התעוררתי בשעות הבוקר המוקדמות מרעשי הרוחות
5:00 יוצא למרפסת בבוקסר, חושך כמעט מוחלט למעט פנסי הרחוב המאירים את העצים מולי.
הרחובות ריקים, הרוח החזקה מעיפה עלים, עצים, אפילו הציפורים מתקשות לעוף מעץ לעץ.
ואני הולך לקצה המרפסת ופורס את ידי (סטייל דיקפריו)
סופג את הרוח לגופי העירום, עוצם עיניים מקשיב לרעש הרוח.
מעיף מעלי את שגרת היום יום
החלטתי כל יום לעשות משהו קצת שונה,אחר.
משהו מיני, ספורטיבי, זוגי, אישי, משפחתי …
קצת אחר, כי אני קצת אחר.
אז היום , קמתי ב 5 בבוקר, מחר יום חדש.
רגע של נחת, שקט, ריח של חורף בפתח.
יוצא אל המרפסת, כל כך קר בחוץ אבל לא אכפת לי.
מוריד את בגדי מגופי, ונעמד על קצה המעקה.
רוח קרה מלטפת את גופי , צמרמורת עוטפת את עורי, רעשי רקע של טבע, אפילו שומע את הגלים מרחוק.
מביט למעלה, אל השמיים ,ומבעד לעננים הירח הכמעט מלא יוצא ומאיר את גופי הערום, מחמם ועוטף.
תודה לך ירח
מחזק שורשים
מגדל ענפים
מחליף צבעים
גדל מחדש לאט לאט
נתמע בדרכי שלי בלא מוכר
מביט מעלה אל האור
עטוף בעננים
אולי זה תחילת החורף והגשמים שהתחילו גרמו לתנופה גדולה בפוסטים הנכתבים על טפטופים כאלה ואחרים.
והנה הטפטוף שלי.
הטיפות שלי הן של הטבע
טיפות הגשם משולבות בטיפות הגלים הנשברים על הסלע.
אותו סלע שהיה לי לקרקע יציבה בתקופה הקשה בחיי
בכיתי, צחקתי, כתבתי, הצטלמתי, החלטתי ,בעיקר נשמתי על הסלע המופלא הזה
ועכשיו הגיע הזמן לשחרר את הסלע ולסגור איתו מעגל
ופשוט לומר לו תודה.
מסתכל על הסלע תחת רגליי, כמה הוא מכיל לתוכו את טיפות הגשם ואת הגלים החזקים השוטפים אותו.
תודה לך
ואולי הסלע הוא בכלל אני.
20:30 זוהי שעת המקלחת שלה
נר בניחוח וניל מפיץ את ריחו ומאיר את חלל המקלחת
המגבת והחלוק הורוד מקופלים וכך גם הפיג׳מה של אחרי עם הגרביים המצחיקות שלה
היא נכנסת למקלחת ואני נותן לה כמה דקות להתפשט ולהתרגל לטמפ המים ואז נכנס
״ אתה מצטרף ?״ היא שואלת
״ לא, עכשיו אני רק מסתכל עליך״ אני עונה לה בקול חד וקצר
״מה זאת אומרת״ היא משיבה לי
״ תאונני! ״ אני משיב לה
מרגע זה אפשר היה לשמוע רק את צלילי המים על גופה המהמם, את הגניחות הקטנות ,את הנשימות הכבדות.
ואני רק מסתכל עליה ,נוגעת עם היד המהממת שלה והלק הכהה, יש לה אצבעות ארוכות נשיות כל כך ויד עדינה.
״תזייני את עצמך ״
העיניים החומות שלה נפתחות ,מופתעות והיא מאוננת את עצמה, ומזיינת את עצמה מולי בבושה אך בהערצה אין סופית.
״אני יכולה לגמור ?״ היא ספק שואלת ספק מתחננת.
אני משתהה עם התשובה שלי עוד מספר שניות שמרגישות לה כמו נצח
״תגמרי קטנה״
נ.ב
ביקשת שאכתוב, אז כתבתי.
בקרוב יהיה מפגש, מפגש של בני 39 שלא ניפגשו יותר יותר מ 24 שנים.
המפגש הזה תפס אותי לרגע של חשבון נפש
ומלא שאלות שאני שואל את עצמי
לאן הגעתי עד כה?
מה השגתי לעצמי? למשפחה שלי?
מה פספסתי?
מה הייתי עושה אחרת?
מה לא הייתי משנה?
האם ככה דמיינתי את עצמי בגיל 39 ?
מלא שאלות,מלא!
ובכנות אני לא מעונין, יכול, יודע לענות על כולן.
הרבה זמן לא עשיתי חשבון נפש, נראה לי מאז שהחלטתי להתגרש, וזה מאד חשוב לעשות
רק ככה גדלים, מתפתחים, לומדים.
אולי בהמשך יהיו לי תשובות לשאלות למעלה…
