לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2007 בשעה 22:45
האיש שמילותיו מתאימות לכל הלך רוח.
עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות.
עוד אצניח אלייך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן, שישנן עדיין.
כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו וודאי לאין סוך.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.
אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך.
